יש מקורות לכספים החסרים למדינה

תקציב הביטחון: הוצאות הביטחון עולות בהרבה על 50 מיליארד השקלים שבתקציב, ופוטנציאל החיסכון בהן מוערך ב-10 מיליארד. לשם כך, צריך:

• להפסיק גיוס מילואים לתעסוקה מבצעית, פרט לגיוס למלחמה, ולהגבילו לאימונים בלבד;

• להפסיק גיוס חובה של נשים, שיוכלו לשרת רק כמתנדבות;

• להתאים תורת לחימה למשימות הריאליות המוטלות על הצבא, כך שייפסק החיזיון המביש שבשביל לעצור ילד זורק אבנים שולחים חמישה חיילים עם חימוש מלא. הגיע הזמן גם להבדיל בין "אמצעים לפיזור הפגנות" לאמצעים לחיסול התפרעויות;

• להוציא את הטיפול המשפטי בפעילות הביטחונית ביו"ש מהמערכת האזרחית, ולהעבירו למערכת בתי דין לבטחון המדינה, שיפעלו לפי חוקים שיותאמו לתנאי המלחמה;

• לערוך רוויזיה מקיפה לשיטות ההתגוננות מטילים המטילות עול כספי כבד על המדינה, ולהחליף אותן במגוון אמצעים חסכוניים יותר, כולל אמצעי הרתעה שטרם נוסו;

• לערוך רוויזיה מקיפה לחיסכון במפקדות ושירותים עורפיים;

• להעלות את גיל היציאה לפנסיה של קציני צבא הקבע, בהתאמה לתפקיד שמילאו.

הצעות אלו עובדו ונבדקו לפני שנים אך לא זכו לשר ביטחון שהיה מוכן להתמודד איתן.

השקעות בתשתיות תחבורה

• 27 מיליארד שקלים שנועדו תוך חמש שנים למחלפים חדשים יכולים להיחסך ברובם, על-ידי אימוץ שיטה שתהפוך את השטח שהם גוזלים לשטחי בנייה של עסקים הזקוקים לנגישות טובה לרשת הכבישים, ותוך משיכת מרכזי תעסוקה לפריפריה. שר התחבורה ישראל כץ לא מוכן לדון על כך, ושר האוצר יובל שטייניץ משלים עם זה;

• ההשקעה העצומה ברפורמה של שירותי האוטובוסים בגוש דן הוּכחה כבזבוז והרעת איכות השירות לנוסעים, ואני קובע זאת על סמך ניסיון ממושך בעבר עם רה-ארגון חברות התחבורה הציבורית. דרושה רפורמה למשרד התחבורה עצמו, שתאפשר ייעול התחבורה הציבורית;

• רכבת אשדוד-אילת עם שירותי פיצול והאחדת מטענים, כתחליף לתעלת סואץ, היא עסק שכל חברה בינלאומית רצינית בענף תשמח להשקיע בו וגם לשלם תמלוגים למדינת ישראל. יש להפסיק הקצבת כספי מדינה למחקרים מיותרים בנושא, ולהחיש את מימוש הפרויקט כתורם לכלכלת המדינה. כפרויקט נלווה אפשר להציע לחברות כנ"ל חפירת נמל חדש צפונית לאילת, כהתחלה לתעלת ים-סוף-ים-המלח, תוך ניצול החול מהחפירות כחומר גלם החסר כיום לישראל.

ניצול יעיל של קרקע המתאימה לבנייה למגורים

• במושבים ובקיבוצים קיימות קרקעות שאינן כדאיות לעיבוד חקלאי אך מתאימות לבנייה למגורים. יש לאפשר לבעליהן להגיש בקשות לבניית בתים להשכרה, ומצד שני - לאכוף את האיסור להקמת מחסנים ובתי מלאכה שאינם חלק מהמשק המשפחתי. זה יוסיף הצע של קרקע למגורים עם תשתיות מוכנות וגם ישפר את איכות הסביבה, תוך העלאת ערך הקרקעות שביישוב. יש לאפשר טיפול מהיר בבקשות כנ"ל, בהמשך לחוק הווד"לים;

• לשמירת פוטנציאל של קרקע למגורים, אסור לממשלה לוותר על זכויות העם היהודי שנקבעו בהחלטת חבר הלאומים, בה נקבע שכל הקרקעות הממשלתיות (שהיו בבעלות השלטון הטורקי) ביש"ע נועדו להתיישבות יהודית. עמידה על זכות זו תתרום לריסון נוסף של העלייה במחירי הקרקעות בארץ, תוך שמירת האופציה למימוש הזכות בעתיד.

הקלת לחץ הביקוש לנדל"ן כאבטחה לערך הכסף

• כשאחזקת כסף בבנקים ובניירות ערך מפסיקה להיות כדאית ואף מועדת להפסדים, מתחיל כסף זה ללחוץ על מחירי הנדל"ן, וכך הוא מייקר את הדירות לאלה שבאמת זקוקים להן למגורים. אם ריבית הזכות שהבנק משלם מוכתבת ממדיניות בנק ישראל, הרי גביית אגרות ו"דמי שמירה" של הבנקים ניתנים לריסון על-ידי המפקח על הבנקים, כך שהמחזיקים את כספם בבנק יפסיקו לסבול מהפסדים, הממריצים אותם לחפש השקעות בנדל"ן. הרווחים העצומים של הבנקים והשכר המוגזם של בכיריהם מצדיקים הקטנה דרסטית של גובה האגרות ו"דמי השמירה", כשאלה האחרונים לא נגבים לפי עלות הפעולה בחשבון אלא - כאחוז לא מוצדק מהסכום המונח בבנק ללא שום פעולה (וכך גובים ממשקי הבית והעסקים הקטנים כ-17 מיליארד שקל בשנה);

• יש להפסיק את הקלות לפיה קומבינטורים פיננסיים מגייסים הלוואות מהציבור ומשתמשים בהן להתעשרות אישית, מבלי לקחת סיכון על עצמם כשהכסף בורח להם - בכוונה או בגלל ניהול כושל. דרושה רפורמה יסודית בפיקוח על עסקים המגייסים כספי ציבור תמורת מניות או אגרות חוב. כמו-כן, חייבת לבוא הפרדה ברורה בין השולטים בקרנות חיסכון למיניהן לבין השליטה בעסקים המקבלים מימון מהן. בנוסף לתרומה מכך לריסון ניפוח מחירי הנדל"ן, זה יתרום גם לריסון האינפלציה הפוגעת בציבור הרחב. במקביל, יש לחסל את גורמי האינפלציה הנובעים מקיום מונופולים וקרטלים שאין עליהם פיקוח מספיק, במקום לנסות לשדוד את כבשת הרש של בעלי הרפתות.

חיסול טירוף המערכות של קצבאות הילדים

• אחרי הרצח ההמוני של יהודים בשואה, העלה בן-גוריון את הרעיון לעידוד ילודה מוגברת בעם היהודי, ולכן, הציע - שהסוכנות היהודית תקבל על עצמה סבסוד גידול הילדים בארץ. הביורוקרטיה הישראלית הפכה את זה לקצבאות המשולמות לכל תושבי הארץ מקופת המדינה. וכשחלק מהתושבים חי בתרבות של פוליגמיה, הפך ייצור הילדים אצלו לעסק מכניס: עידוד קניית כלות בזול, בזו אחר זו, מעבר לקו הירוק, וייצור ילדים רבים ככל האפשר - בניגוד גמור לכוונה המקורית של ניסיון לפצות על הפסדי העם היהודי בשואה. זה עצמו מחייב רוויזיה - לחיסול תופעה מכרסמת במדינה;

• העלות הכספית של הקצבאות הלא-מוצדקות מגיעה למיליארדי שקלים. יש למצוא דרך לתיקון עיוות זה, ולהתחיל מאכיפה מחמירה של החוק האוסר פוליגמיה גלויה או מוסווית;

• הטיפול הקיים במשפחות חד-הוריות גם עולה הרבה כסף וגם מסייע לטיפוח דורות-המשך של מצוקה. יש להחיות מחדש את מפעל "עליית הנוער", להענקת חינוך נורמטיבי ליתומים וחצי-יתומים, ושחרור אימהות חד-הוריות לחיים עצמאיים ברמה נאותה.

לסגור את משאבת הכסף של ספרי לימוד מיותרים

• ביום הראשון שלי בכיתה א' של בית הספר, לימדה אותנו המורה שניידר (שבנה יוסי נודע בהמשך כשר החינוך של ישראל) איך לעטוף את הספרים שקיבלנו בנייר צבעוני מבריק, כדי לשמור אותם יפה לשנתון שיבוא לאחרינו. כך יכול היה כל ספר לחיות שנים - עד שהוחלף במהדורה מעודכנת. כיום, מערכת שלמה דואגת שכל שנה יקנו התלמידים ספרים חדשים, שעברו "עידכון" כביכול, במחירים העולים פי כמה על הוצאות הדפסתם. שר החינוך חייב להפסיק נוהל בזבזני זה, ובאותה הזדמנות להטיל פיקוח על מחירי הספרים, בהתאמה לעלויות ההדפסה;

• תופעה חמורה יותר היא - בהדפסת ספרים שנועדו מראש לשימוש חד-פעמי, בהם כותבים את התרגילים בדפי אותו ספר, כאילו אין יותר מחברות למטרה זו. בזבוז זה חייב להיפסק, וזה גם יחסוך את סחיבת אותם הספרים לכיתה, בילקוטים מנופחים, במקום מחברות דקות לתרגילים - מה שיקל גם את בדיקתם על-ידי המורים, וישחרר את התלמידים מסחיבת הילקוטים שיצאו מכל פרופורציה. מאות מיליוני השקלים שייחסכו מכך יוכלו לשמש מטרות טובות יותר במערכת החינוך.

פתרון מיידי לחסרי דיור באמת

על הממשלה להוציא מכרזים להקמה מהירה של שכונות בתים ניידים להשכרה, לתקופת מעבר, על קרקעות פנויות בשולי הערים הגדולות. דגמים של בתים כאלה הוכנו, בזמנו, לקליטת העלייה הגדולה מבריה"מ לשעבר, ויוכלו לשמש צרכי דיור במקומות אחרים אחרי שהדיירים הראשונים יעברו לשיכון קבוע. הזוכה במכרז יתחייב להשקיע בהקמה, לנהל את האתר שהקים, ולפנות אותו בתום תקופה שתיקבע מראש. זה יהיה חסכוני בהרבה ממתן מענקים ישירות לנזקקים.

ולסיכום: אכן דרושה מהפכה בניהול כלכלת המדינה, אך לא ברוח המנון האינטרנציונל אלא - בתרבות ההקשבה של קברניטי המדינה לדעות שעד עתה היו אטומים כלפיהן. ואולי יאמצו את הסיסמה של רשת חנויות החשמל - "מקשיבים לכם"?