מילים לזכרו של דודו דותן

"יש לי כל הסיבות שבעולם להיות מאושר", כתב דודו דותן בספרו, "לפעמים אני מרגיש שזה ממש חצוף מצידי שאני לא מצליח ליהנות מכל הדברים הטובים שנפלו בחלקי. בריאות, משפחה ופרנסה טובה. כל התפילות שלי נענו, כל הבקשות שאי פעם ביקשתי מולאו. ובכל זאת רע לי וקשה לי. החזה שלי חנוק. כל הזמן אני פוחד שמשהו יקרה, שמישהו פתאום יבוא, יכה על הדלת ויפלוש לתוך חיי, ועוד לפני שזה קורה אני כבר אחוז אימה. אני מרגיש כאילו משהו בתוכי זקף ראש דווקא עכשיו, כשטוב לי ומסתדר לי, וזה לוחץ לי על החזה, דופק מבפנים ולא נותן מנוח".

מי שהיה קרוב אל דודו דותן ידע שהחרדה היתה חלק מאופיו. הוא כיסה אותה במשך כל שנות חייו הקצרות בשורות מחץ מצחיקות, הוא דחק ומחץ אותה אל תוך קירבו, שם, בנחלתו הפרטית לגמרי, מקום בו לא ביקר איש מעולם, ישבה החרדה הגדולה הזו לבטח. משום שכזה "שד" - אי אפשר לגרש!

מעטים הכירו את חכמתו, כי בדרך כלל בדחן או בדרן לא נחשב לחכם. אבל לדודו היתה חוכמה אמיתית, כזו שנולדים איתה, אחד שמבין עניין ובעל חושים חדים להפליא. בעל רגישות עצומה להפניית ראש, להשפלת עיניים, ללחישה, לשתיקה. כשהרגשתי לבד לבד, הוא היה מצלצל. דווקא הוא. "סתם צלצלתי, מה העניינים? בוא ניפגש!"

דודו דותן עבד כל הזמן! גם כשהוא נח הוא עובד. עוד רעיון ועוד נקודה ועוד שיפור, עוד שיפוץ ועוד תיקון. אף פעם הוא לא היה פנוי לגמרי כי גם את הזמן הפנוי הוא תרם לזולתו. תמיד הוא נראה רענן ומוכן למשימות. הייתי אומר לו: יש לי בקשה קטנה..." ועוד לפני ששיטחתי אותה הוא היה עונה - "אני מסכים".

אני לא מכיר איש בקרב אמני ישראל שאין לו יריבים אם לא אויבים ממש, מלבד דודו דותן. ולא משום שהיה חסר דעה או מסוג הסריסים שאינם נוקטים עמדה, אלא בגלל אישיותו הכובשת שלא הציגה רוע משום כיוון.

ההצגה "שד קטן" היתה מופת של חינוך והסברה, שנשים מוכות גררו אליה את בעליהן וילדים למשפחות קשות יום מצאו בה דרכים להתמודד עם גורלם. 400 פעם הוא הספיק לספר בפני קהל את סיפור חייו הקשה הזה. איך הוא עמד בזה?

רק אלהים יודע מה הכריע את ליבו. רק הוא, הצור תמים פעלו, יודע את סיבת המות הלא נכון הזה, הבלתי הוגן לאיש, למירי אשתו ולשלושת ילדיו. כמה כבר יש לנו אנשים מן הזן המשובח והאהוב הזה? למה דווקא הוא?

ברגע זה אני נזכר בקטע מתוך "מגילת הזקנים אשר בכותל המערבי", של יצחק נבון: "משל למלך היורד לגנו, מה יקטוף? קוצים ודרדרים? אלא קוטף יסמין ושושנה, להתנאות בהם ולעטר בהם את דש מעילו כביכול."

אני מחפש אחר מילות נחמה ואין.