המחאה החברתית בצל הטרור הפלשתיני

המחאה החברתית הסוערת, שעומדת במוקד האירועים בסיסמה, "העם דורש צדק חברתי", עומדת לפנות את מקומה בכותרות, בככרות ובשיח הציבורי, לטובת סיסמה ישנה חדשה, "השמאל דורש צדק פלשתיני".

שלשת פיגועי הטרור הפלשתיני, שבו נרצחו שבעה ונפצעו עשרות, הם המבוא להקדמה למה שצפוי בספטמבר. זאת לקראת האירועים המדיניים והביטחוניים הצפויים בספטמבר, בעקבות ההכרזה באו"מ על הקמת מדינת פלשתין בגבולות 1967. ושוב נחזור לעימותים, ויכוחים וגם פיגועים. ושוב נשמע "שלום עכשיו", כיבוש, התנחלויות, שלום, חלון הזדמניות, טרור, ושאר הקלישאות ללא תקוות.

לכל המומחים והאופטימיסטים המגויסים, חולמי ומשווקי החלומות, שניתן להגיע לשלום, לביטחון ולקץ הסכסוך, יש לומר כי אין שום סיכויי ריאלי להגיע לקץ הסכסוך בעתיד הקרוב. במקום אשליות חובה להכיר בעובדות.

"צדק פלשתיני" משמעותו זכות השיבה לפלשתין השלמה, ללא אף יהודי בתוכה. הפלשתינים תובעים צדק ולא פשרה ומדינה. זאת באמצעות "תורת השלבים" של ערפאת: אינטיפדה ראשונה, אינטיפדה שניה ובקרוב כנראה גם אינטיפדה שלישית (מדינית וטרוריסטית).

האג'נדה החברתית תפנה בקרוב את מקומה לאג'נדה המדינית והביטחונית. שמונה עשרה שנים עסקנו בשלום ללא תוצאות, למרות כל השיחות, הפשרות, ההסכמות והועידות. כל השנים דיברנו על שלום ולא על צדק. רבים ממובילי השלום המאוכזבים התחילו להאמין שהשתחררנו מהאג'נדה המדינית ביטחונית והגיע זמנה של האג'נדה החברתית. טעות ואשליה מגויסת מחודשת, לאור שלשת הפיגועים, כאות מבשר חזרה למציאות.

דוברי השמאל הדוגמטי, הירבו בימים אלה של המהפכה החברתית, ללעוג ל"ביטחוניזם", לבטל את "הסכנה האירנית", להמעיט בערכו ובסכנתו של הטרור החמאסי בדרום והחיזבאללה בצפון, הם יצאו במיתקפה על צה"ל ועל תקציב הביטחון הבזבזני, של "מיליטריזם לאומני", לדעתם המופקרת.

השמאל התבשם מהמהפכה החברתית, ברוח "תחריר ישראלי" שאותו הוא מנסה להוביל בסיסמה הקומוניסטית: עולם ישן נחריבה (קפיטליזם) "עולם חדש נקימה" (סוציאליזם). לא רחוק הזמן שהאופוריה החברתית תתפכח ותאלץ לחזור לריאליה של האיום האיסלאמי פלשתיני, שאינו מוכן להשלים עם קיומנו, וממשיך לנהל מדיניות לשם חיסולנו.

בקהל המפגינים למען "צדק חברתי", ראינו גם קבוצות מאורגנות של השמאל שצעדו תחת דגלים אדומים, פוסטרים של מהפכן צ'ה גוארה, סיסמאות קיצוניות "מובארק, אסעד, נתניהו", והסמל הקומוניסטי המגל והפטיש. אלה הם דפוסי הפעולה המוכרים של שמאל קיצוני, למען פלשתין ונגד הממשלה. העם דורש "צדק חברתי", אנטי קפיטליסטי השמאל דורש "צדק פלשתיני", אנטי ישראלי. האנרכיסטים דורשים "צדק מהפכני", אנטי ציוני.

גל המחאה החברתית העממית הפכה לפלטפורמה ארגונית ותעמולתית של ארגוני השמאל הקיצוני על כל גווניהם, שתובעים "שינוי השיטה", קוד להפלת הממשלה. לשמאל הקיצוני הצטרפה גם ציפי לבני ורק חלק מחבריה בקדימה. קדימה מממנת שלטים של המפגינים. פעיליה מארגנים את ההפגנות. התגלה מחסן הסיסמאות במחסן המפלגה בפתח תקוה.

כבר עתה ניתן לקבוע בודאות, ששום פתרון חלקי או מלא, לחלק מהתביעות החברתיות, שיוצע ע"י הממשלה, באמצעות צוות פרופ' טרכטנברג לא יתקבל וידחה ע"י מארגני המחאה, המובלים ע"י הארגונים שעומדים מאחוריהם כמו: הקרן החדשה, כל עמותות השמאל הפועלים למען הפלשתינים, מר"צ, חדש, ושאר האידיאולוגים הנאיבים של השמאל באקדמיה. הם לא רוצים פתרונות! הם רוצים שינוי המשטר, שמשמעותו הפלת הממשלה.

להשגת מטרה זו של "שינוי השיטה" = שינוי המשטר, פועלים ארגוני האופוזיציה וארגוני השמאל הקיצוני, בסיוע חלק מהעיתונאים המגויסים לטובתם, על-פי הנוסחה הקומוניסטית: "מה שיותר רע יותר טוב".

"מה שיותר רע יותר טוב"

תרגום: על-פי התורה הקומוניסטית, ככל שהמצב החברתי, הכלכלי והמוראלי יהיה רע יותר, הדבר יעזור לגייס את ההמונים לחולל מהפכה להפיכת המשטר.

ואמנם אנו עדים לגל בלתי פוסק של כתבות, שידורים ופרשנים המתארים את "מציאות" חיינו כאסון, חידלון וכשלון באשמת נתניהו. כל זאת בתקווה ליצור יאוש ודמורליזציה שיסייעו להפלת הממשלה. חלק מהאזרחים הישרים והתמימים קונים את האשליה הזו ומאמינים שה"משטר החדש" יספק להם את כל הפתרונות החברתיים. זו שיטת התעמולה הקומוניסטית שגרמה לכל האסונות של סבל ההמונים שהתפכחו כבר, אצלנו עדיין לא.

בימים אלה אנו עדים לאסון הכלכלי והחברתי שפוקד את יוון וספרד, שבהן שלטו מפלגות סוציאליסטיות בראשותם של פפנדראו ביוון וסבאטרו בספרד.

האופוזיציה בראשותה של ציפי לבני, בשיתוף השמאל הקיצוני מגבירים שנאה, האשמות וביקורות קיצוניות, בלתי אחראיות נגד ראשי המדינה שהם "סכנה למדינה"! לדעתם הפלשתינים אינם "סכנה למדינה"! הם "שותפים" לשלום.

הם מסיתים נגד נתניהו וברק בסיסמאות מופקרות: "הכו בנתניהו והצילו את פלשתין"! הכו בברק והצילו את השלום".

הצילו את המדינה מהפוליטיקה הישנה.