היו ימים ששלי יחימוביץ' ידעה לומר אמת כאובה, שהיה בה מידה לא מועטה של שחיה נגד הזרם - "בזמן שנמחקה פה מדינת הרווחה, בזמן שהופסקו ההשקעות בערי הפיתוח, קמה מדינת רווחה חילופית בשטחים מעבר לקו הירוק".
את האמירה הזו יהיה לה קשה למחוק, כי היא הגיעה אל המקלדת שלי חקוקה שחור על גבי לבן מדברים שאמרה ל
עיתון הארץ. מעניין, שבאמצעותו של אותו עיתון היא החליטה לפרסם את התפנית בתפיסתה הפוליטית, ולהשמיע אמירה סותרת. שלי יחימוביץ' החליטה מתוך מניעי פריימריז, שמעתה מפסיקים לשחות נגד הזרם. מעתה שוחים עם הזרם.
בשחייה עם הזרם ביקשה שלי יחימוביץ' למחוק מובאה מדבריה שצוינה לעיל, ולהמירה באמירה חדשה, וכאמור גם אותה להעביר לציבור באמצעות
עיתון הארץ - "אני מכירה את המשוואה, שאם לא היו התנחלויות אז הייתה מדינת רווחה בתוך גבולות ישראל".
כדי למקם עצמה מה שיותר קרוב למפלגת ה"איחוד הלאומי", היא מחליטה לשחרר לעיתון הארץ אמירה מתמיהה על יחסה להתנחלויות כאל "מהלך קונסנזואלי לחלוטין ...אינני רואה במפעל הזה חטא...".
משלל הנושאים שהעלתה שלי יחימוביץ' בראיון ל
גידי וייץ במוסף הארץ מיום 19.8.2011 אסתפק בהתמקדות רק בנושא אחד - נושא החינוך. שלי יחימוביץ' החליטה, שאופורטוניזם ישרת אותה במהלכיה לכבוש את הנהגת "העבודה". מעתה מתייצבת שלי חדשה בפני הציבור. שלי הכופרת בגישה, שפחות כסף להתנחלויות זה יותר כסף למדינת הרווחה.
מעתה ישנה שלי החדשה, האומרת לגידי וייג ש"אם בית ספר בהתנחלות, המאכלס איקס ילדים, היה מוקם בתוך גבולות הקו הירוק ומאכלס אותו איקס ילדים, זה היה מסתכם באותה עלות".
אני משוכנע, ששלי יחימוביץ' יודעת שבעופרה ובכפר עציון מספר התלמידים בכיתה מסתכם ב-20 תלמידים. קריית שנונה ונתיבות, רהט ושפרעם מכירות 40 תלמידים בכיתה, במקרה הטוב.
חשוב לי כאדם וגם כאיש חינוך ביטחונם של תלמידים. מדינה חייבת לספק ביטחון לתלמידים. האם שלי אינה מודעת שעצם השהות בשטחים הכבושים מחייב את המדינה להוצאות כספיות מרקיעות שחקים למימון לוגיסטיקה שלמה להבטחת ביטחונם של תלמידים. אני חוזר ומדגיש חובת המדינה לדאוג לביטחונו של כל תלמיד, ואין להתנות את ביטחון חייו בעלות כספית כזו או אחרת.
שלי, לצערי, אני משתמש בלשון, שלא נוחה לי בויכוח - את משקרת במזיד. את יודעת שביטחון התלמידים מחייב הוצאות מיגון, כבישים עוקפים, ואיך זה מתיישב עם הקביעה שלך, ש"זה היה מסתכם באותה עלות".
זו דוגמה שולית, שעלויות הכספים למערכת החינוך שונה משני צידי הקו הירוק. אינני מסתיר דאגתי מההוצאות הכספיות הכפולות והמשולשות לתלמיד בפסגות השומרון ויהודה מול ההוצאות לתלמיד שם למטה בשפלה ובשרון במערב, בעמק יזרעאל בצפון ובנגב בדרום.
אני מודאג יותר מהקצנה וממטעני שנאה המונחים בבתי הספר בשומרון וביהודה. אני מצטער בשביל שלי, שהיא מתעלמת מהתופעה הקשה של ההקצנה בחינוך בשטחים הכבושים תוך כדי ריצת אמוק לעבר יצירת יצור כלאיים של ימין-מרכז-פירורי סוציאל דמוקרטיה.
בשחיה עם הזרם החליטה שלי יחימוביץ' לא לראות את הנזק, שנגרם לחברה הישראלית על-ידי רבנים וראשי מערכת החינוך בשטחים הכבושים. לצערי, היא מגייסת את משקלה הסגולי לצאת חוצץ, במידה לא מבוטלת של יהירות והתנשאות נגד כל מי שחושב, שכסף להתנחלויות הוא על חשבון כסף לשכונות.
כאיש חינוך אהבתי את שלי שהטיפה לחרם על בנק "מזרחי-טפחות" בגלל משכורות הבכירים, היום קשה לי לקבל תפנית זיגזג של שלי שפתאום מצהירה - "אני לא דוגלת בחרמות", זאת בתשובה לשאלה של המראיין "האם את תקני מוצרים מההתנחלויות, נניח שמן זית מהר ברכה?"
שלי יחימוביץ', מאבק לצדק חברתי אינו יכול להיעצר בגבולות הקו הירוק. מפעל ההתנחלויות - שמבוסס על פגיעה קשה ואנושה בזכויות אדם של מאות אלפי אנשים החיים בשומרון ויהודה - מהווה פגיעה קשה בערכי המאבק הצודק של החברה הישראלית לצדק חברתי.
שלי יחימוביץ', הראיון בהארץ הוא בבחינת הזנית המערכת הפוליטית. כדי למצוא חן בעיני המצטופפים בגוש המרכז והימין, את מוכנה בהנף קולמוס להגיד שלום לאמירתך הנחרצת נגד מפעל ההתנחלויות.
את מוכנה לשכוח את כתב האשמה שלך נגד ההתיישבות מעבר לקו הירוק, "בה נבנית מדינת הרווחה של ישראל", כלשונך בעבר, ולהמירה היום - ב"אינני רואה במפעל ההתנחלויות חטא".
שלי נבוא לכל אסיפת בחירות שלך עם מראי מקום, בהם את מרבה לציין ש"מפעל ההתנחלויות נולד בסימן של חטא".
