הקונגרס הציוני, שוב בבאזל

הקונגרס הציוני הראשון התכנס ב"אולם המוזיקה" בבאזל שבשוויץ, ב-29, 30 ו-31 באוגוסט 1897, כ"ט, ל' באב ו-א באלול תרנ"ז. השבוע, במלאת לו 114 שנים בדיוק, ב-29, 30 ו-31 באוגוסט 2011, כ"ט, ל' באב, ו-א באלול תשע"א (114 הם שישה מחזורי 19 שנים) התכנס באותו אולם בדיוק קונגרס ציוני לא פחות, אלא שזה אורגן על-ידי קבוצת נוצרים שאינם רק ידידי ישראל אלא אוהבי ישראל בלב ונפש, שהמכנה המשותף שלהם הוא שכנועם כי העולם הנוצרי חייב לתמוך בעם ישראל ובזכותו על ארצו בכלל ועל ירושלים בפרט.

את הקונגרס ארגן ז'אק גותיאר, עורך דין נוצרי מטורונטו, שהקדיש עשרות שנים מחייו הבוגרים למחקר מקיף ומעמיק על זכותו של עם ישראל על ארצו. את עבודתו הוא תיעד בספר בן 1300 עמודים הכולל כ-3000 מראי מקום, והמביא אסמכתות מאין-ספור מקורות, החל מהתנ"ך וכלה בהחלטותיה של ועידת סן רמו, 1920. הוא מוכיח כי החלטות ועידה זו גוברות על כל החלטה שהתקבלה אחריהן, כולל הקמת אמירות עבר הירדן שממזרח לנהר הירדן, שכן שטח ירדן נכלל בשטח המנדט, והמנדט במקורו נועד להקים "בית לאומי" ליהודים, ולא לשום עם אחר. ומכיוון שכך, ודאי וּודאי שאין סמכות לשום גוף, גם לא לעצרת הכללית של האו"ם, לקרוע עוד חלקים מארץ ישראל ולהעבירם לשלטון שאינו יהודי.

ברקע הקונגרס עמדה תוכניתם של ראשי הרשות הפלשתינית לבקש חד-צדדית מהאו"ם הכרה במדינתם. המתכנסים השבוע בבאזל - שרובם הגדול נוצרים - היו תמימי דעים כי מדינה פלשתינית תהיה אסון למדינת ישראל, לאירופה ולכל העולם המערבי, שכן מדינה כזו עלולה להמשיך את תהליך האיסלאמיזציה המתקדם במזרח התיכון.

אלא שהקונגרס התכנס תחת הכותרת: "יחד למען ירושלים". שכן בקרב חוגים נוצריים רבים הולכת ומתגבשת התחושה הקשה כי יש בישראל יותר מדי אנשים שהתעייפו מן המצב והמוכנים לוותר על ירושלים העתיקה תמורת פיסת נייר שכתובה עליה המילה "שלום", למרות שידוע מהו משקלה באזור האומלל, מוכה המשברים שלנו. הנוצרים הללו חשים כי אם יצליח האיסלאם להשתלט על ירושלים, תהיה בכך פגיעה קשה באמונה הנוצרית, שכן ישו חי יהודי, נולד כיהודי, פעל בירושלים כיהודי ונצלב כיהודי. חזרת היהודים לשלוט בירושלים לפני 44 שנים פתחה אותה לעולי רגל נוצריים והכניסה את כנסיות ירושלים תחת שלטון מסודר ומאורגן. העברתה של ירושלים המזרחית לשלטון מוסלמי עלולה להטיל מגבלות קשות על הכנסיות ועל הנוצרים שבה.

הנוצרים רואים את פרעות הרחוב המציפות את העולם הערבי, מתוניסיה עד עירק, מסוריה עד תימן, מלוב ועד מצרים. לכן הם חוששים כי חוסר היציבות יאפשר לבריונים ולבעלי זרוע להשתלט על אדמות הכנסיות (כפי שקרה באזור בית לחם), לגנוב רכוש יקר מהכנסיות ומהמנזרים. הם גם רואים את ההגירה ההמונית של נוצרים מהעולם הערבי, שלא ניתן להגדירה אלא כ"בריחה המונית". שליטה יהודית בירושלים - כפי שהוכח לאורך 44 השנים מאז שאוחדה העיר - היא הערובה היחידה להישארות החיים הנוצריים בעיר זו, הקדושה גם להם.

יתר על כן, על-פי גישתם של נוצרים אלה, בסיס המונותיאיזם בעולם הוא האמונה היהודית הקשורה לירושלים קשר בל יינתק, ועל הקשר הזה שבין העם היהודי ובין ירושלים בנוי הקשר הנוצרי עם העיר. הנצרות, שיצאה מהיהדות, תלויה בקיומו של עם ישראל על אדמתו, בשליטתו על בירתו ההיסטורית ובעצמאותו. לכן הם רואים כל פגיעה בזיקה בין ירושלים ובין עם ישראל כבעיה חמורה לא רק ליהדות, אלא גם לנצרות. ירושלים בהיבט זה היא הר הבית, לפני כל חלקיה האחרים.

מחקו את מוחמד מכתבי הקודש

לקונגרס הוזמנו ארבעה דוברים ישראלים: הרב בני אלון (עם רעייתו, אמונה אלון), חיים זילברשטיין ראש עמותת "אם אשכחך", פרופ' משה שרון, המזרחן הדגול (שגם אשתו כיבדה את האירוע בנוכחותה), ועבדכם הנאמן. פרופ' שרון התמקד בנאומו בהיסטוריה הקדומה של האיסלאם ועל היעדרה של ירושלים מן ההגות האיסלאמית הקדומה. בהרצאתי עמדתי על הפעילות של התנועה האיסלאמית בישראל תחת הנהגתו של שייח' ראא'ד, ראש הפלג "הצפוני" של התנועה האיסלאמית. התנועה ומנהיגה שמו להם למטרה לנתק את הקשר שבין עם ישראל ובין בירתו, והם לא בוחלים באמצעים כדי לערער על זכותו של עם ישראל על ירושלים.

מטרתה של התנועה האיסלאמית - הפועלת בחסות הדמוקרטיה הישראלית - היא לחסל את מדינת היהודים ולהקים על חורבותיה ח'ליפות איסלאמית שבירתה "אלקודס". על-פי גישת האיסלאם, היהדות והנצרות בטלו מן העולם, והאיסלאם החליף את שתיהן, היות שמאמיניהן זייפו את התורה ואת הברית החדשה, בכך שמחקו מהספר את האזכורים של מוחמד נביאם. המאבק על ירושלים כיום הוא אפוא מאבק משותף ליהדות ולנצרות נגד האיסלאם המשתלט יום יום על יותר ויותר משטח העולם. מצרים מהווה דוגמה בולטת למאבק זה, שככל שהמהפכה מצליחה פחות לשפר את חיי העם המצרי, כך גדל הלחץ הציבורי של הרחוב האיסלאמי על הנוצרים הקופטים, תושביה המקוריים של ארץ הנילוס.

כאן המקום לספר כי מספר חברים פנו אלי בבקשה לא לנסוע לבאזל ולא להשתתף באירוע נוצרי, שכן יהיה בכך משום מתן גושפנקא יהודית לנצרות. אני מבין היטב את הגישה הזו ואת מה שעומד מאחוריה: קיים אצלנו פחד קמאי מהנוצרים, והוא תוצאה ישירה של הישיבה בגלות בארצות שבהן שלטה הנצרות, האנטישמיות הנוצרית הקלאסית, הרדיפות, שריפת יהודים על המוקד, המרת הדת בכפיה, ההרג וההרס בקהילות אירופה בזמן מסעי הצלב, החשש מהיטמעות, הפעילות המיסיונרית, והחמור מכל - השואה הנוראה. כל אלו יצרו רתיעה גדולה בקרב יהודים מהתקרבות לנצרות ולנוצרים. הרב בני אלון התייחס גם לכך בדבריו בקונגרס, ועמד על כך שמבלי להתעלם מן ההיסטוריה הקשה של יחסי יהדות-נצרות, הסכנה האמיתית, המוחשית, לעם ישראל כיום נובעת דווקא מעולם האיסלאם, שנציגתו המובהקת - אירן - עסוקה יומם ולילה בפיתוח נשק שיסיים את מה שהיטלר לא הצליח לסיים: את השמדת היהודים.

כיום, אש הסכנה האמיתית לעם ישראל אינה מהעולם הנוצרי אלא דווקא מהאיסלאם. אין לנו הרבה יכולת לברור את חברינו ותומכינו. ואם יש קבוצות של נוצרים המוכנים להעניק לישראל תמיכה מוסרית, ציבורית, תקשורתית, פוליטית, וכלכלית, מצבה של ישראל אינו מתיר לה לדחות את ידם המושטת. יש הטוענים כי תמיכתם נובעת אך ורק מאמונתם שביום שכל עם ישראל יתרכז בארצו, המשיח שלהם ישוב מהמתים, ושיתוף פעולה שלנו עמם מגביר את אמונתם זו. לאלו אני עונה: אין זה מענייני במה הנוצרים מאמינים, שכן גם אם יאמינו בכך שהארץ שטוחה ולא כדורית, אזי לגבי אין זה מעלה או מוריד מאומה.

בקונגרס דיבר גם חיים סילברשטיין, ראש עמותת "אם אשכחך" שהציג תסריט חמור מאוד של המצב שיהיה בארץ אם תקום מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון, ושל הבעיות שיעיקו על כל החיים בירושלים, אם זו חו"ח תחולק.

הקונגרס של באזל שהתכנס השבוע סיכם את דיוניו בקריאה לכל באי עולם למנוע את ההכרה הבינלאומית במדינה הפלשתינית ולעשות כל מה שאפשר למנוע את חלוקת ירושלים. ישראל חייבת תודה עמוקה לקבוצות נוצריות אלה. מוטל עליה לקרב אותן, לחבקן ולעודדן להמשיך ולגייס את דעת הקהל באירופה ובאמריקה לטובת ישראל.