כותרות, מאמרים ותחזיות

אם התקשורת הישראלית רוצה לדעת מדוע האמון הציבורי בה הולך ופוחת (ולא צריך סקרים בשביל לדעת זאת; הדבר ברור לחלוטין מכל שיחת חולין שתקיימו), היא יכולה להתבונן על עצמה בסוף השבוע האחרון כדוגמה בהחלט מייצגת. החד-צדדיות והשטחיות שהתגלו במספר נושאים שעל סדר היום, בהחלט מספקים את התשובה. הנה מה שליקטנו.

המחאה החברתית: אין זה סוד, שברובה המכריע התקשורת מחבקת את אנשי האוהלים ונמנעת מכל דיון ענייני לגבי דרישותיהם ומניעיהם. בידיעות אחרונות (יום ו', 2.9.11) פורסמו שני מאמרים שקראו להצטרף ל"צעדת המיליון" (אגב: שם שניתן מראש בידי המארגנים וגם הוא התקבל בתקשורת כמות שהוא). במעריב לא הובעה בעמודי החדשות שום דעה, אך שערו של מוסף השבוע הבליט את גילוייו של קלמן ליבסקינד על ההקשר הפוליטי המובהק של המחאה. בישראל היום הובאו שני מאמרים - אחד בעד השתתפות בצעדה ואחד נגדה. גלובס, הנוקט עמדה חברתית מפתיעה בקיצוניותה, הקדיש לצעדה את כותרתו הראשית. תחליטו לבד מי הכי אובייקטיבי.

דוח פאלמר: רוב אמצעי התקשורת הציגו אותו בצורה הנכונה - איזון בין הצדקת הסגר על עזה לבין הביקורת על השימוש בכוח בהשתלטות על ה"מרמרה". רק הארץ נקט בעמדה חד-צדדית, שניתן היה לצפותה מראש: הוא הכריז בכותרתו הראשית שהדוח דורש מישראל להביע צער ולשלם פיצויים. לא בדקתי, אבל יש לי תחושה שאלו היו הכותרות גם ברשות הפלשתינית.

שרה וטארה: ישראל היום, באופן לא מפתיע, הבליט בעמודו הראשון את הטענות הנוספות שהועלו נגד המטפלת הנפאלית בידי לקוחות קודמים שלה. ידיעות אחרונות הביא בתחילת הידיעה את הטענות הללו, והוסיף עדויות נגדיות. מעריב התעלם מהפרשה לחלוטין. בהקשר הזה בכלל נדמה, שניר חפץ - העורך הראשי החדש של מעריב שהיה בעבר ראש מטה ההסברה במשרד רה"מ של בנימין נתניהו - מנסה להוכיח שהוא יותר צדיק מהאפיפיור.

כדורגל: כל הפרשנים היו תמימי דעים בכך שישראל יכולה וצריכה לנצח את יוון. ב"יציע העיתונות" גם צפו את התוצאה: אלי אוחנה דיבר על 1:2 לישראל, צבי שרף הסתפק ב-0:1 קטן, ניב רסקין היה האופטימי מכולם עם 0:2 ורק רון קופמן צפה 1:1. זה נגמר, למי שלא יודע, ב-0:1 ליוון. אז כמה מקצועיים הפרשנים הללו?