אקדמיה לחוד ותעשיה לחוד

מדינות רבות באירופה דוגמת גרמניה ומדינות אסייתיות כמו יפן מתגאות, ובצדק בתעשיה מובילה ומפותחת. גם מדינת ישראל, למרות גילה הצעיר, הצליחה להעמיד תעשיה משגשגת וצומחת שאין לזלזל בהישגיה. אולם שלא כמו אזורי תעשיה במדינות אחרות בעולם, הנסמכים למוסדות אקדמיים מובילים ושואבים משם את דורות העתיד של מנהליהם ועובדיהם, בישראל החינוך והמחקר בתחומי התעשיה העתידית לוקים בחסר והמדינה, שללא ספק נהנית מתרומתה הכלכלית של תעשיה מבוססת, אינה פועלת לשנות את פני הדברים.

אזורי תעשיה מפותחים בעולם מכירים בעובדה כי ראשיתה של תעשיה מתקדמת, כמו בכל תחום אחר, הינה באקדמיה, במוחות המניעים אותה ותורמים להתחדשותה המתמשכת. בשל כך, מקיימת התעשיה קשרים הדוקים עם האקדמיה הן בתחום המחקרי והן בגיוס דור העתיד שלה. קשרים אלו אומנם מתנהלים באופן עצמאי בין הצדדים אך זוכים להכוונה ותמיכה מלאה של המדינה בה הם מתקיימים. לא כך הוא המצב בישראל.

בארץ קיימים מספר גופים המכשירים את דור העתיד של התעשיה בישראל, זה שיאייש בעתיד מגוון רחב של תפקידים באזורי התעשיה הפועלים בשטחה. עם זאת, שיתוף הפעולה ביניהם כמעט ואינו קיים. אינני תולה את האשמה באף אחד מן הצדדים, אלא בחסרונה של יד מכוונת מצד המדינה.

היעלה בדעתכם להיות מנותחים על-ידי רופא שזה עתה סיים את לימודיו והחל מיד לעבוד כמנתח, האם הייתם שוכרים עורך דין שעבר את בחינת הלשכה אך כף רגלו מעולם לא דרכה בבית המשפט? סביר ביותר להניח כי תעדיפו להפקיד את גורלכם בידי ידיים מנוסות יותר. על משקל זה חייבת גם המדינה לוודא כי גורלה הכלכלי יופקד בידיהם של אלו שזכו להכשרה המתאימה ביותר, כדי להתמודד עם השוק העולמי התחרותי ולהוות בסיס איתן לצמחיה לאורך עשרות ומאות שנים.

אם כך מדוע אין אנו דואגים להכשרה ראויה עבור דור העתיד בתעשיה? כיום, מקיימים חלק מהמוסדות תוכניות פרטיות לסטאז' קצר בן חודשיים- שלושה לבוגריהם, וגם מסלולים אלה הינם בגדר רשות בלבד. אין מדובר בתוכניות בעלות ערך אמיתי, ואת ההוכחה לכך ניתן למצוא בשטח. אחוז הסטודנטים שנטמעים בתעשיה בעקבות תקופת ההתמחות הוא אפסי.

למרות התועלות שיכולים שני הצדדים להפיק משיתוף פעולה פורה ביניהם, כמו איתור והכשרת כוח אדם ראוי, חיזוק מחלקות הפיתוח, שדרוגם של המוצרים הקיימים ומחלקות הפיתוח עוד, תועלות שתרומתן רלוונטית כמובן גם למדינה, לא קיימת בישראל כל מדיניות ברורה בנושא, וכאן חטאנו. במקום להשכיל ולהבין את חשיבות הסדרת הנושא מפגינה המדינה בורות או לכל הפחות חוסר עניין במתרחש בתחום. המספר המצומצם של תוכניות שמפעיל משרד המדען הראשי אינו יכול לספק מענה לעשרות אלפי סטודנטים הרוצים ויכולים להשתלב בתעשיה.

על המדינה להתעורר במהרה ולעודד את קליטתם המוצלחת בתחום, אשר ממילא סובל מתדמית לא זוהרת בעולם המתקדם בו אנו חיים. העובדה כי אנשים צעירים מעוניינים לבנות את עתידם בענפי התעשיה הינה קריטית לחוסנה הכלכלי של ישראל ומחייבת את היושבים בירושלים למהר ולהבטיח כי מספר זה לא יקטן בעתיד בשל חוסר תמיכה ראויה מצידם.