בראשית שנות התשעים עברה מדינת ישראל שתי חוויות מכוננות שגרמו לרעידת אדמה. במרס 90 התחולל משבר קונסטיטוציוני חסר תקדים עקב ה"תרגיל המסריח" - נסיונה של מפלגת העבודה לפרק את ממשלת האחדות בראשות הליכוד ולהקים
ממשלה בראשות
שמעון פרס, תוך הסתמכות על ש"ס והחרדים האשכנזים - עלה בתוהו. במשך כשלושה חודשים לא הייתה בישראל ממשלה והציבור נאלץ לסבול חזיונות ביזאריים של ניסיונות כושלים להקים ממשלה. לפתע התברר כי העתיד הפוליטי במדינת ישראל תלוי בהוראותיו של רב קשיש, הרב שך ז"ל, שמצא עצמו לשון מאזניים בראשות המפלגות החרדיות.
תופעה זו גרמה לכעס גדול בקרב הציבור הרחב, הפגנות, הסטריות, שביתות רעב ושאר תופעות משונות, ולייאוש מהמערכת הפוליטית, עד שהליכוד הקים בסופו של דבר ממשלה בראשות
יצחק שמיר.
מקץ מספר חודשים עמדה ישראל בפני מלחמת המפרץ הראשונה בה הותקפה בטילים ע"י סאדם חוסיין ולראשונה בתולדותיה לא הגיבה עקב לחץ אמריקני. כאשר האמריקנים ובעלי בריתם (בעיקר האנגלים) נושאים בעול הלחימה וגם במשגרי הטילים, עד לנצחונם המוחץ.
שני אירועים נפרדים אלו, שלכאורה אין קשר ביניהם, גרמו לאליטה האינטלקטואלית והפוליטית בישראל תחושה של מהפכת סדרי עולם, סדר בינלאומי חדש, ולתחושת "צורך דחוף" להתאים את ישראל לקראת סדר זה. האשליה המתוקה כאילו הוסר האיום הקיומי מעל המדינה, ויש להפטר ממטעני העבר ומשקעיו ולהתרכז ברפורמות מרחיקות לכת להצעדתה למאה העשרים ואחת, שלטה בכיפה.
האמצעים שנועדו להצעיד את ישראל קדימה ל"עידן החדש" (גם לאחר המלחמה הקרה שהסתיימה בסמוך לאותו מועד) התרכזו בשתי רפורמות פנימיות מרחיקות לכת:
- המהפכה החוקתית של אהרן ברק (כאשר בשוליה גם רעיון נואל וקצר מועד לשינוי שיטת הבחירות),
- הפרטה סיטונאית של המשק הציבורי - סוציאליסטי, משרידי שלטון מפא"י ההיסטורית, הכל על-מנת להציע להצעיד את ישראל לעידן חופשי של כלכלה קפיטליסטית תחרותית בו "לא תהיינה עוד מלחמות", שכן האמריקנים נלחמו עבורנו בזמן שישבנו כולנו במקלטים.
לשני צעדים מרחיקים אלו התלווה גם
הסכם אוסלו בשנת 93 שהיווה את גולת הכותרת. בפרספקטיבה של כעשרים שנים דומה כי מהלכים אלו נכשלו כשלון חרוץ וקולוסאלי.
לא אתייחס בשורות אלו לכשלון המדיני בהימור המסוכן של ניסיון לביית את רב הטבחים הפסיכוטי, אשר גם מי שתמך בתהליך אוסלו כמו הח"מ, לא יכול שלא לסבור כיום שמדובר בכשלון גמור, שסופו היה ידוע מראש. ברצוני להתייחס לשני המהלכים האחרים:
האחד, חקיקת חוקי היסוד בשלהי שנת 92, שגרמו בעזרת הפרשנות ה"יצירתית" של אהרן ברק להעברת ההכרעות האידיאולוגיות לביהמ"ש העליון בשים לב ל"כשלון הפוליטיקאים" ולזעקות השבר על "שחיתותם" בעקבות אותו "תרגיל מסריח". מהלך אנטי דמוקרטי שהביא בין השאר, לשלטון השופטים, לנטרול ולסירוס המערכות הביצועיות והאדמיניסטרטיביות, בצל מבחנים משפטיים אמורפיים של "מידתיות" ו"סבירות" ולפריחתן של אידיאולוגיות פוסט ציוניות בדבר "מדינת כל אזרחיה" בשם "דת זכויות האדם", העומדות בניגוד גמור לעמדות רובו המוחלט של הציבור תוך זלזול גמור בזהותו הלאומית והתרבותית.
המהלך הנוסף, שהחל עוד בתקופת ממשלת האחדות של שנות ה-80 היה, כאמור, הליך הפרטה המזורז באמצעות מכירת גרעיני שליטה למספר מצומצם של בעלי הון שיכלו לממן או למנף את המשימה. מספר רגעי היסוס שהיו לבייגה שוחט, שר האוצר של רבין המנוח, בדבר אפשרות צודקת יותר לביצוע ההפרטות באמצעות חלוקת מניות לציבור, כפי שנעשה באנגליה בתקופת תאטצ'ר, וכפי שהטיף בשעתו העיתונאי גבי בשן ז"ל, טוטאו
חיש קל הצידה בידי פקידי האוצר שהפכו למנהלי המדינה יחד עם שופטי בית המשפט העליון, כשהכל נראה כגזרה משמיים שלא ניתן לעשות דבר נגדה, בצל רטוריקה נמלצת על "
חופש העיסוק" מבית מדרשו של ביהמ"ש העליון.
מקץ עשרים שנים של "לופטמנשאפט קפיטליזם" - קפיטליזם של אביונים, נוצרה כאן כלכלה מונופוליסטית, קרטליסטית, ריכוזית ובלתי תחרותית שהביאה ליצירת פערים חברתיים-עדתיים חסרי תקדים, הגדולים ביותר בעולם המערבי וליצירת פריפריה עצומה במדינתנו הקטנטונת, וליוקר מחיה בלתי נסבל עד כי אפילו מעמד הביניים שהיה זה שתמך והוביל שני המהלכים ההיסטוריים הנ"ל פתח בזעקות שבר ובהפגנות המוניות, המזכירות במעט את זעקות השבר בתקופת "התרגיל המסריח". עד כי כך הגיע האבסורד שעיתון
הארץ, תומך היסטורי פנאטי בשני המהלכים הללו, הן במהפכה החוקתית והן בהפרטות הסיטונאיות, פצח במאמרי מערכת נלהבים בתמיכה במפגינים, משל היה מעוז הסוציאל-דמוקרטיה.
בנימין נתניהו היה במרוצת השנים הללו שותף זוטר בשני המהלכים הללו בעיקר בכהונתו כשר אוצר, בממשלת שרון השנייה. עתה, מכשהגיע ישראל למצב של ארה"ב בראשית המאה ה-20, עת נשלטה ע"י מונופולים וקרטלים ענקיים שחמסו את האזרח הקטן, הוא נדרש להיות תיאודור רוזוולט הנשיא האמריקני האגדי שמלחמתו במונופולים ובקרטלים הצעידה את ארה"ב למאה העשרים.
נתניהו נדרש בדחיפות לטפל בשני מהלכים היסטוריים שגויים אלו, מהלכים להם נתן יד אולי באי רצון מסוים בשתי כהונותיו כראש ממשלה עד כה, לבטל את שלטון השופטים ופקידי האוצר ולהחזירו לעם, בדומה למהלכיו של טדי רוזוולט, ולהציל את החברה בישראל מהמערבולת אליה נקלעה במשך למעלה מעשרים שנה. מערבולת של פערים חברתיים בלתי נסבלים בצד רעיונות "ליברליים- פרוגרסיביים" של מיעוט קולני, על "מדינת כל אזרחיה", המערערים את עצם קיומה. באם לא יעשה כן, יעשה זאת
אריה דרעי לאחר הבחירות הבאות.
רק, לכאורה, לפי שעה
