בימים אלה ממנה הנשיא הנבחר של ארה"ב, ג'ורג' בוש, שרים ובכירים אחרים לממשלו. ועדות הממשל השונות כבר נערכות לבצע שימועים לבעלי התפקידים החדשים. בהליך זה, הנערך בהתאם למקובל בארה"ב, נשאלים המועמדים שאלות קשות - לא רק על תוכניותיהם העתידיות בתפקיד החדש, אלא גם על מעשיהם מן העבר, טיעונים, האשמות ומה לא - ואפילו שאלות הנוגעות לפרטיותם. על-פי החוקה האמריקנית, מחוייבים המועמדים להשיב על השאלות. שאם לא כן, הם עלולים לאבד את המינוי.
האזרח אמריקני, יש להדגיש, רואה בזאת הליך דמוקרטי ראוי, הכל במטרה להגן על האומה מפני מינויים כושלים ומפני הפתעות. שם מבינים היטב, כי מצב בריאותו, לדוגמא, של מועמד, היא עניין לציבור. השכלתו ועברו הצבאי, המשפחתי והאישי - גם הם בעלי עניין לציבור, במיוחד כאשר מדובר במועמד למשרה רמה.
שונה הדבר במקומותינו. כאן מורגלים אנו, אזרחים בכלל וגם עיתונאים, להדיר רגלינו מעניינים כגון דא. כאן עלולה החברה להוקיע אדם שיעז להעלות שאלות קשות על בריאותו של מועמד לראשות הממשלה. לכן אין זה פלא, כי עיתונאים ממעטים לעסוק בחומרים אלה - לא רק בימים כתיקונם, אלא גם בעיצומה של מערכה פוליטית בין הגושים הגדולים בישראל ימין או ושמאל, שמא יואשמו בניסיון לקדם אינטרסים של הצד אליו אם נוטים, רחמנא ליצלן.
הדברים כאן נכתבים עקב הידיעות הבלתי נעימות המגיעות לעיתונאים, ובכלל זאת אלי, אודות המועמד ח"כ אריאל שרון. לא נדון בהן כאן. נדרוש אך זאת: הציבור רשאי - במיוחד לאור גילו המתקדם של שרון - לקבל מידע אודות כשירותו הרפואית לכהן בתפקיד הרם כראש הממשלה, אם ייבחר. לכל זכור הלקח מן העבר הלא רחוק: מנחם בגין (ז"ל) תיפקד באופן מוגבל במהלך מלחמת לבנון. העיתונאים ידעו ושתקו. שרי הממשלה בילפו, כשנשאלו על מצבו של בגין. אפילו מזכיר הממשלה דאז, דן מרידור, השתתף אז בקשר השתיקה - הכל מתוך כוונה טובה: לשמור על פרטיותו של בגין. רק דבר אחד (חשוב) שכחו הכל: שמירת האינטרס הציבורי.
כל ההקדמה הזו נועדה להציג את הדרישה הבאה: על שרון להביא "פתק מהרופא", שיסיר דאגה מליבנו. עליו לעמוד בכללי גילוי נאות מינימליים, שמא נמצא עצמנו יום אחד, על כל מקרה שלא יבוא (חלילה), מקוננים - מדוע לא שאלנו את השאלות הללו בזמן.
