|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
זו לא רק הכלכלה, טמבל! זהו ערך החיים
|
מהמיתולוגיה ועד היום ובכלל, על האדם לעבור מסע בו הוא אמור לבנות את עצמו כגיבור במסע חייו. כשנשמטת תשתית הקיום שלו, בעיקר כשזה לא בצדק, נגזלת זכותו להיות גיבור בחייו
|
|
חיים בכבוד? [צילום אילוסטרציה: יח"צ]
|
|
|
|
|
|
|
|
| יש במדינה צעירים מוכשרים רבים, הנכונים למאמץ כדי לבנות ולהיבנות. אך האופק של תשתית הקיום הבסיסית - כגון דיור או חינוך לילדיהם - הולכת ומתרחקת | |
|
|
|
|
|
|
"האמנו", אמרה אמי, "כל-כך האמנו", כך הייתה עונה לי אמי, ניצולת שואה, כששאלתי אותה איך היא וחבריה לקיבוץ החזיקו מעמד במלחמת השחרור, שם על הגבעה על גבול עזה, כשהתגוררו באוהלים, חסרי אמצעים ובסכנת נפשות. "האמנו", חזרה ואמרה, "כל-כך האמנו".
השבוע החלטתי לברר שוב במה האמינו. נסעתי לפגוש את חברתה בת התשעים ושאלתי: במה האמנתם? "בממשלה, במנהיגים, הרגשנו שכולנו בונים משהו חשוב יחד, שיש שותפות מוחלטת בינינו", ענתה לי.
אכן, המדינה הזו קמה על-ידי אנשים צעירים שיצאו לדרך, תרתי משמע, והיו לגיבורים, לא רק כי הם בנו מדינה, אלא כי הם לקחו את חייהם בידיהם והיו הגיבורים של חייהם. גיבור צריך להתמודד, גם להיכשל, גם להיאבק, אך הוא ימשיך את הדרך כי יש לו כלים להתגבר. כי האופק נשאר פתוח.
בשנות השמונים עזבנו אני ואישי את הקיבוץ עם שני ילדים קטנים. היינו חסרי כל. ולמרות שיצאנו לדרך ללא תמיכת הורים, וללא בית משלנו - הרגשנו שהכל פתוח. התגלגלנו רבות בעיר ובכפר, במרכז ובפריפריה, בארץ וקצת בחו"ל - שני שכירים "החיים בכבוד" (כך קראו לזה פעם - זוכרים?), חסכנו פרוטה לפרוטה ובנינו את ביתנו ואת חיינו.
היום זוג צעיר ללא אמצעים מרגיש כי הכל סגור ונסגר. גם אם בני הזוג הם משכילים וחרוצים; גם אם הם מאמינים כי מקומם רק כאן, גם אם הם, רחמנא לצלן, בעלי ערכים ציוניים והומניים.
מדובר בערך העצמי של אדם צעיר הבונה את חייו במו ידיו. כך הוא הופך להיות הגיבור במסע חייו - אין בכך כדי לומר שאתה עושה מעשים חריגים ונשגבים דווקא, אין זה אומר שאתה מוגדר כ"מצליחן", שאתה ברשימה הנכונה, או שאתה מפורסם ל-15 דקות/שניות.
גיבור הוא אדם המצליח לנהל את חייו - "להתפרנס בכבוד" כבסיס לחיים שיש בהם ביטוי ליכולות, לחוויות חיים שונות וחשובות מאין כמותן כדי לחתור לחיים משמעותיים.
היכולת להרגיש עצמאי מבחינה כלכלית, התחושה כי אני מצליח להשיג את מטרותי (הצנועות), היא חווית חיים מכוננת. וזה מה שנגזל מעבר לביזה הכלכלית המדוברת. יש במדינה צעירים מוכשרים רבים, הנכונים למאמץ כדי לבנות ולהיבנות. אך האופק של תשתית הקיום הבסיסית - כגון דיור או חינוך לילדיהם - הולכת ומתרחקת. השבר הזה הוא לא רק כלכלי.
"אתה יוצא מן היער ובידיך זהב והוא הופך לאפר", כתב חוקר התרבות ג'. קמפבל. נכון, הייתה גם תמימות יתר ב"האמנו, כל-כך האמנו" של אמי וחבריה, אך היה אז מרקם חברתי של שייכות ועשייה משותפת, שהניבה תוצאות פנומנליות. והייתה הנהגה שיצרה אמון, והציגה חזון, והוליכה מתוך דוגמה אישית. אלה היו ההדים שעוד זכיתי לשמוע בימי הצעירים. איתם יצאתי לדרך.
צריך להשיב את הגזילה. מדברים רבות, ובצדק, על גזילת אוצרות המדינה. אך גם את האמון בחברה, בהנהגה גזלו; את הזכות הנפלאה שמעניקה לצעיר לבנות את חייו גזלו. גם את הזכות לתרום לחברה גזלו - כי אין לו זמן. כי הוא בתוכנית ריאליטי של הישרדות. אם משפחה צעירה עם שלושה ילדים פעוטים צריכה לשלם 8,000 שקל (!!!) לגני ילדים, ו-5,000 שקל לשכר-דירה, אז הכמות (החשבון בבנק) מוחצת את האיכות.
"זו לא רק הכלכלה, טמבל" - זה ערך החיים שלנו.
|
|
הכותבת היא משוררת, מרצה בנושאי תרבות רב-תחומיים. ילידת קיבוץ ניר-עם, מתגוררת באורנית.
|
|
| תאריך:
|
15/09/2011
|
|
|
עודכן:
|
15/09/2011
|
|
ד"ר מירי גלעד
|
|
זו לא רק הכלכלה, טמבל! זהו ערך החיים
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
יהודי אותנטי
|
17/09/11 00:31
|
|
|
|
2
|
|
אורי... .
|
17/09/11 02:37
|
|
|
אני גר ליד בית ראש הממשלה. בית ראש הממשלה נמצא בירושלים, ברחוב בלפור. אני גר ברחוב ברנר, לאלו שמכירים את האזור, ממש מעבר לפינה. המרחק בין בית ראש הממשלה והדירה שלי לא עולה, לדעתי, על מאה ומשהו מטרים. בדרך כלל אני מרוצה, האזור יפה, נקי, שקט, שכונת טלביה היא אחת הנעימות בירושלים, שומרי ראש הממשלה אומרים שלום, שואלים אם אני חמוש, אני אומר שלא וממשיך לדרכי, אבל לפעמים, בעיקר פעם אחת, זה ממש לא היה כך.
|
|
|
|
|
באחד הראיונות לארי שביט, גילה לנו עמי איילון שאשתו פסיכולוגית. כנראה בגלל מקצועה של הרעיה, הוא ידע להנפיק אמירה חכמה על העקשנות של הטועים להחזיק בטעותם. "יש נטייה", אמר איילון, "בעיקר לפוליטיקאים, לצייר מציאות ולהאמין בה. אתה כל-כך רוצה שהיא תקרה עד שאתה מסרב לראות מציאות אחרת שנוצרת לנגד עיניך". חבל שלא נתן דעתו על הדבשת האידיאולוגית שעל גבו. אבל עמי איילון הוא נושא לרשימה אחרת.
|
|
|
|
|
גל המחאות האחרון מתמקד, וטוב שכך, בחלק מיצרניות המזון וברשתות שיווק המזון הגדולות. עיקר תשומת הלב מתמקדת בתנובה ובשופרסל, והסיבות ברורות - מאחר שהן מובילות באופן מהותי ואף חריג את הקטגוריה ושולטות ביד רמה תוך דחיקת המתחרים הקטנים ובהכתבת מדיניות מחירים כוחנית ומתלהמת.
|
|
|
|
|
לשלי יחימוביץ' אין מבחינה אידיאולוגית מוצהרת קשר לתנועת המחאה החברתית. תנועה זו מייצגת בדרישותיה בעיקר את המעמד הבינוני החושש להידרדר למטה ואילו יחימוביץ' עסקה באופן אינטנסיבי רק במעמד הנמוך. כזכור את המאבק להכרה בהוצאות מטפלת כהוצאות מוכרות פסלה יחימוביץ' מכל וכל כמאבק של נשים יאפיות. לזכותה של יחימוביץ' יש לזקוף את העובדה שפעלה בעיקר למען שכבות שלא הצביעו ואין סיכוי שיצביעו עבור מפלגת העבודה - שכר מצוה-מצוה.
|
|
|
|
|
חודש תשרי פותח בשני ימי ראש השנה, אחריהם בא גשר של שבעה ימים אל יום כיפור, ויחד "עשרת ימי תשובה". אחרי יום כיפור -ארבעה ימים לבניית הסוכה. ולאחר-מכן שבעת ימי חג הסוכות. כאשר אליהם צמוד יום שמיני, "שמיני עצרת" שהוא גם יום שמחת תורה.
|
|
|
|
|
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
