התערבויות ממשלתיות במסחר במט"ח

מספר פעמים בשנה אנחנו עדים להתערבויות אגרסיביות של בנקים מרכזיים במסחר במט"ח. ההתערבויות האחרונות שראינו בשנים האחרונות, נועדו להחליש את המטבע המקומי ולדאוג לחוזקו של המטבע הזר העיקרי, לרוב היורו או הדולר. נשאלת השאלה מהו האינטרס של אותם בנקים מרכזיים בהתערבות? על-מנת לענות על השאלה, נעבור על שיעור בסיסי במאקרו כלכלה.

הכלכלות של מרבית מדינות העולם מתבססות בראש ובראשונה על ייצוא. ככל שהייצוא גדל, מאזן התשלומים חיובי וגדל יותר ויותר, הכלכלה מתחזקת או נחשבת כחזקה ויכולה להלוות ברביות נמוכות. היצואנים מוכרים את הסחורה שלהם לחו"ל במטבע זר עיקרי. כיום רוב העסקות של היצואנים מתבצעות בדולר, על-אף שקיעתה של ארה"ב. גם היורו נחשב מטבע עיקרי במסחר, אך הדולר עדיין נפוץ הרבה יותר בעסקות יצואנים.

אם המטבע המקומי מתחזק בחדות, כלומר ערכו של הדולר מול המטבע המקומי יורד, היצואנים מפסידים מכך סכומי כסף אדירים. הסיבה לכך נובעת שלמעשה המחירים שהיצואנים מוכרים לחו"ל אולי לא משתנים, אך הערך הריאלי של הכסף הנכנס קטן, משום שהוא מומר למטבע המקומי. אם יצואן מכר סחורה ב-10 מיליון דולר כששער הדולר שקל היה 4 שקלים לדולר, ערך המכירה בשקלים הינו 40 מיליון שקלים. כשהשקל מתחזק ל-3.5 שקלים לדולר, ערך המכירה בכסף מקומי הינו 35 מיליון שקלים בלבד. כלומר הפסדים של מיליונים על בעקבות שינויים בשער הרבית.

לכן, בנקים מרכזיים נוקטים בצעד מוניטרי של התערבות במסחר במט"ח, על-מנת לשמור על היצואנים. אולם, בסופו של דבר כוחות השוק מנצחים את הבנק המרכזי לאורך זמן, ומטבע חזק ימשיך להתחזק כל עוד המשקיעים יאמינו בו. המטרה, אם כן, של הבנק המרכזי בהתערבות במסחר במט"ח הינה לאותת לסוחרים שיש מבוגר אחראי בשטח, שלא ייתן לספקולציות לפגוע בכלכלה, ואולי לגרום למשקיעים להוריד את הביקושים למטבע המקומי.

דוגמה לעוצמה של התערבות בנקים מרכזיים במסחר במט"ח ראינו לפני כשבועיים, כאשר הבנק המרכזי של שוויץ התערב והקפיץ את הדולר בכעשרה אחוזים מול הפרנק, תוך הכרזה על קביעת תחתית של 1.2 מול היורו. זהו איתות חזק לסוחרים המט"ח שמבינים שהבנק השיווצרי רוצה לשים סוף לחגיגה, ובעקבות כך אולי יסיטו השקעותיהם מהפרנק לדולר. האם זה יצליח? ההיסטוריה מלמדת שלא, אך ימים יגידו.