לבני, יחימוביץ', תבונה ורגישות

במרכז השיח הפוליטי ניצבות שתי נשים זו מול זו: מצד אחד נמצאת יו"ר האופוזיציה ציפי לבני, ומהצד השני נמצאת יו"ר מפלגת העבודה הטרייה שלי יחימוביץ'.

שתיהן שואפות להחליף ביום מן הימים את נתניהו בשלטון. אך כפי שטוען הבלשן רוביק רוזנטל: "כאן מסתיים הדמיון ומתחיל השוני".

• בעוד לבני לא מציגה עמדה ברורה הן בנושאים כלכליים-חברתיים, והן בנושאים מדיניים; שלי יחימוביץ' מציעה תפישה סוציאל-דמוקרטית בתחום הכלכלי-חברתי ותפישה שמאלית הכוללת את מתווה קלינטון אשר הוצג בוועידת "קמפ-דייוויד" בשנת 2000.

• לבני מנסה לאגף את "הליכוד" מימין למרות שמפלגת קדימה מוגדרת כמפלגת מרכז אשר לוקחת קולות מגוש השמאל; שלי מעדיפה - בצדק מבחינתי - לשאת את הדגל החברתי במקום את זה המדיני (תפישה אשר אינה תואמת את ערכי מפלגת העבודה המשלבת בין השניים).

• בעוד יחימוביץ' מכתיבה את הקו של הקמפיין שלה; לבני נתפשת כמעין "בובה על חוט" אשר נשענת על מסרים שכותבים לה היועצים האסטרטגיים.

שלי יחימוביץ' תהיה חייבת ללכת עם האמת הפנימית שלה ולהיפרד מהעסקונה הוותיקה, אחרת היא תרד לתהום הנשייה. וכן הגיע הזמן שהגברת ציפי לבני תחדד עמדות ברורות ויחד עם חברי מפלגתה תבנה תוכנית חלופית למהלכי הממשלה - כך לקדימה תהיה זכות קיום.