טרכטנברג נגד מדינת הרווחה

ההמלצות של ועדת טרכטנברג פורסמו, והרטוריקה שבהן מבהירה שהן ממשיכות קו אידיאולוגי אנטי חברתי, שאין בו שום בשורה לעם שיצא למחות למען צדק חברתי. ועדת טרכטנברג היא עוד ועדה שיצר ראש הממשלה כדי לחזק ולקדם את האג'נדה הכלכלית שלו, שאולי מקדמת צמיחה אבל לא תוביל לצדק חברתי. זה אומנם נכון שבהמלצות הייתה הקפדה להזכיר את המילים צדק חברתי כמה שיותר פעמים, אבל כבר מקריאה של תחילת הדוח ברור שמדובר בדוח שהוא פרי מדרשה של הגישה הקפיטליסטית הקיצונית, שכלל אינה מאמינה בצורך של המדינה להתערב בכלכלה.

מבחינה אידיאולוגית העדות לכך שהוועדה לא חיפשה צדק חברתי היא ההמלצה המפורשת של הוועדה להמשיך ולקצץ בתפקידי הממשלה, כשבתחילת הדוח נכתב שמוסדות המדינה הם "גדולים" ולא מתפקדים, ולכן יש להקטין אותם. אמירה זו שאין לה בסיס במציאות הישראלית מאפיינת את האידיאולוגיה הכלכלית הקפיטליסטית הקלאסית במופע הקיצוני שלה, כאשר התפיסה היא שהמדינה אינה צריכה לשאת באחריות כלכלית כלפי האזרחים. טרכטנברג אומנם "פיזר פירורים" לאזרח כשהגדיל שירותים שהמדינה הבטיחה לאזרחים כבר לפני שנים רבות כמו - יום לימודים ארוך וחינוך חינם לילדים עד גיל שלוש, אבל מבחינה עקרונית הוועדה החלישה את מדינת הרווחה. את הביקורת המרכזית שלה היא הפנתה דווקא כלפי "הבזבוז" בשירותים המעטים שהמדינה עדיין מעניקה.

מעבר לכך שאפשר להתווכח עם האמירות האלה ברמה העקרונית, ולומר שהוכח שיש תחומים שבהם אין תחליף למדינה, כמו בתחום של חינוך, בריאות ורווחה, הרי שלאמירות של טרכטנברג גם אין שום בסיס במציאות הישראלית. בשנים האחרונות המגמה של המדינה ובעיקר של האוצר לא הייתה הגדלת השירותים או הגדלת המגזר הציבורי, אלא ההיפך הפרטה של שירותים אלה. מערכת הבריאות הולכת ומופרטת כשיותר שירותים ניתנים על-ידי רפואה פרטית (אחוז ההשקעה של ישראל בבריאות קטן בהרבה ממוצע ה-OECD), החינוך הציבורי מופרט כשהמדינה מזניחה אותו בעקביות (ההשקעה פר תלמיד היא מהנמוכות בעולם המערבי), ואפילו הרווחה מופרטת כשעובדי הרווחה שהפכו להיות עובדי קבלן שזוכים לשכר רעב.

המחאה החברתית שראינו היא תגובה להפרטה הפרועה והקיצונית הזאת, שלא רק החריפה את העוני, אלא גם הובילה את מעמד הביניים לחרפת רעב. המדינה בעשורים האחרונים מתנערת מהתפקידים הבסיסיים ביותר שלה כחלק מאידיאולוגיה קפיטליסטית ברורה, וטרכטנברג חיזק את האידיאולוגיה הזאת במתקפה חסרת הבסיס שלו על הגודל והתפקוד של המדינה.

לא ברור מאיפה הוועדה הגיעה למסקנה שהמגזר הציבורי הוא גדול ובזבזני, בעיקר לאור העובדה שמחקרים רבים הוכיחו שחוסר התפקוד של המדינה לא נובע מהגידול במגזר הציבורי, אלא דווקא תוצר של המחסור הגדול שנובע מקיצוצים שעשתה הממשלה. הקיצוצים העקביים בתקציבי המשרדים החברתיים הן בכוח אדם והן בתקציבים לתפעול, הם אלה שגרמו לירידה ברמת השירות לאזרחים, ולא הבזבוז כפי שרוצה שנאמין טרכטנברג.

ראשי המחאה דרשו צדק חברתי ומדינת רווחה המבוססים על תפיסה אידיאולוגית שהמדינה היא אחראית לרווחת האזרחים, ואילו ועדת טרכטנברג נתנה להם "צדקה" המבוססת על התפיסה ההפוכה שההתערבות של המדינה בכלכלה צריכה להיות מינימלית ומעטה. חשוב להכיר בכך שתוצאות הוועדה מעידים על כך שבישראל מתקיים מאבק אידיאולוגי רחב שמתקיים בעוד מקומות בעולם, בין האזרחים שתובעים מדינת רווחה, לבעלי ההון "ממסיבת התה" שנלחמים בשניים כדי להגביל את המדינה וממשיכים להתעשר על חשבון האזרח הקטן.