מי לא מכיר את המכונות הללו? לעיתים הן פשוט מצילות חיים ומצליחות להרוות את צימאוננו ביום חם. בדרך כלל אנו מרגישים שהמחיר "קצת יקר", אבל כידוע לכולם על שירות, זמינות ובמיוחד על משקה מרענן וקר - משלמים. לאחרונה אף השתכללה השיטה וניתן לקנות דרכן לא רק במזומן אלא אפילו בכרטיס אשראי, וישנן מכונות שמספיקה רק שיחת טלפון.

עד כאן הכל טוב. אז מדוע אתה מעמיס עלינו את הנושא הזה? מדובר על סיפור אמיתי, שלא שמעתי עליו מחבר או משכן, אלא מקרה שקרה אצלי בבית:

לפני מספר ימים הגיע אלי בדואר מכתב מחברת האשראי, אשר היה ממוען לבני החייל הנמצא כעת בקורס פיקודי בדרום, שבטעות פתחתי אותו. מיותר לציין שרוב החיובים אולי למעט חיוב או שניים היה על שתייה במכונות אלו והגיע לסכום של יותר ממחצית השכר החודשי של חייל קרבי! כן. על כל פחית הוא חויב בסכום של בין 4 ל-4.5 שקלים.

אז מה בעצם הבעיה, שהרי זה מחיר הפחית בכל הארץ? הנקודה היא - ואפילו די מרגיזה - שלחיילים אשר נמצאים במקום מרוחק וסגור אין חלופה אחרת ולכן הם משלמים על פחית של 330 מ"ל מחיר של בקבוק 1,500 מ"ל. למה? מדוע מחיר הפחית בבסיס צה"ל בדרום הארץ דומה למחירה בקריה בתל אביב? הרי החייל בקריה יכול לגשת ולקנות בקבוק גדול במחיר כזה, ואילו חייל קרבי המשרת בבסיס או בקורס בדרום החם, משמש בפועל כבן-ערובה למסחטת כסף אדירה.

מדברים על מחאה ועל צדק חברתי? רבותי, זה לא רק הקוטג', אלא גם כמה כסף אנו ההורים נדרשים להשלים לבנים על-מנת שיוכלו להסתדר עם המשכורת הצבאית. מדוע מחיר הפחית במקומות מרוחקים לא עומד על 2 שקלים למשל? מדוע אין יד מכוונת, יד חברתית רגישה, אשר מבינה שדין חייל במקום מרוחק אינו דומה לדין חייל המשרת במרכז למשל?

אולי יש הרואים בדבר זה מקרה קטנוני, אולם חשבון חברת האשראי הראה לי שמדובר כאן על עושק, גזילה, חמדנות ובצע כסף שאינם צריכים לשרור במחוזותינו.