|
|
נפילת גוש עציון ב-1948 [צילום: עיתון ירדני]
|
|
|
|
|
1,027 אסירים פלשתינים ישוחררו
|
|
איציק וולף
|
|
450 ישוחררו במקביל לשליט, והיתרה - עם שובו ארצה * 280 מן המשוחררים נדונו למאסר עולם אחד לפחות, ובהם רוצחי החיילים נחשון וקסמן, אילן סעדון ואבי סספורטס * ישוחררו כל 27 האסירות הפלשתיניות
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
"ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה ארוכה/ פנינו שונו המוות נשקף מעינינו, איננו נושמים.../ ראה, לא נקום להלך בדרכים לאורה של שקיעה רחוקה/ לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים/ לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער/ ראה, אמותינו שחוחות ושותקות, ורעינו חונקים את בכים."
את ההספד המרטיט הזה לזכר הל"ה שנרצחו בדרכם לסייע ללוחמי גוש עציון כתב המשורר חיים גורי בתש"ח.
אלה שפרצו בשירה באוהל המחאה לשמע הבשורה שגלעד שליט בדרך הביתה, ראוי שירסנו את השמחה המתפרצת ויתייחדו עם זכרם של 599 הישראלים שגופותיהם מוטלות שורה ארוכה-ארוכה, אותם טבחו 450 הרוצחים, בהם 280 שנידונו למאסרי עולם.
לא עת של שמחה היום, זהו יום של אבל והשתתפות בצערן של המשפחות השכולות.
השמחה אינה במקומה גם בשל אלה החיים בתוכנו שנדונו למוות בידי אותם רוצחים נתעבים שישוחררו וישובו לקטול יהודים.
ואחרונים חביבים הם בנינו החיילים, שהם מטרה לחטיפה הבאה, כדי לשחרר את הרוצחים שטרם שוחררו בעסקת שליט, כך הבטיחו להם מפקדיהם בעזה.
מה לומדים מהרועה המאושר, מהסכך ומארבעת המינים? 
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
