הצלחת ממשלת נתניהו מול כשלון האופוזיציה

ממשלת נתניהו, בראשות השלישייה נתניהו, ברק וליברמן, נכנסת במושב החורף הזה לשנת הכהונה השלישית שלה. דבר בולט בכהונתה, הוא שסקרי דעת הקהל, הנערכים מעת לעת, מראים כי אין כלל קורלציה, בין עומס הכותרות והמאמרים המגויסים הנכתבים כנגדם בתקשורת לרבות בעיתון ידיעות אחרונות, במעריב ובהארץ, לבין דעת הקהל החיובית יחסית על הממשלה ועל ראש הממשלה. רצח האופי שעשו לנתניהו דרך משפחתו, לרבות על גבי אשתו שרה, אשר התחבר גם לרצח האופי שעשו לאהוד ברק, שר הביטחון, ולרצח האופי שעשו לשר החוץ ליברמן, הייתה "מלאכת מחשבת" מאסיבית, אשר בסופו של דבר לא הועילה. הציבור לא קונה זאת.

יותר מכך, לפי הסקרים, כשמתבונן הציבור סביב ראשי מפלגות האופוזיציה, של קדימה, של העבודה, של מר"צ ושל חד"ש הוא לא ממש מוצא שם מועמדים ראויים לראשות הממשלה, ובטח שלא רואים שם אופציה של פוטנציאל לקואליציה אלטרנטיבית בנסיבות הגיאופוליטיות והפנימיות הקיימות בישראל. בניסוח העממי - חבל"ז. יתכן, כי הדבר אולי מתחיל להתברר אצל מפלגות האופוזיציה. והראיה, אין מפלגה אופוזיציונית ולו אחת, המעוניינת, עכשיו, ללכת לבחירות מוקדמות.

מתנגדי ממשלת נתניהו לא הבינו עיקרון בסיסי הקיים בפוליטיקה של הדמוקרטיות כמו זו בישראל. "שלטון לא מנצחים. שלטון מפסיד". כבר בתחילת דרכה של הממשלה הנוכחית, התברר חוסר ההבנה הזו אצל ראש האופוזיציה. התקווה של ח"כ לבני ושות' כי הממשלה תיפול "כעבור חודשיים" פרחה לה במהירות. תוך חודשיים לא מפסידים. ומתברר שגם אחרי שלוש שנים לא מפסידים. הכיצד?

הסקרים מראים בברור כי ההתנהלות האופוזיציונית הספציפית הזו, בראשות ח"כ לבני, מלאת ההשמצות האישיות כנגד ראש הממשלה (כמו השימוש ב-"מנהיג חלול") וראשיה, בנאומים בכנסת, ובתקשורת, בארץ, ובנוסף הראיונות בעיתונות בארה"ב (עניין הנאמנות הכפולה של היהודים), המתפרשים גם לכאורה כנגד המדינה, הכול מתוך המחשבה, שהם אשר יוסיפו לח"כ לבני אהדה בציבור בישראל, אהדה בציבור בארה"ב, הוכיחו דווקא את ההפוך. כלומר, כישלון. המציאות טופחת על פניה, במיוחד על פני העיתונות המגויסת. בעקבות הסכם שחרור גלעד שליט, בהתייחסותו לראש הממשלה נתניהו, עיתון אחד יצא בכותרת, "נולד מנהיג". לעומת זאת ייתכן כי צריך לתהות "האם נולד עיתון?"

באותה התנהלות של ח"כ ציפי לבני, משתמשים גם למשל ח"כ דליה איציק, ח"כ זהבה גלאון, ח"כ הורוביץ, יחד עם ח"כ טיבי וח"כ זאלקה, כדוגמאות נוספות. "בהפוך על הפוך" הכול היא התנהלות שהיא נכס אלקטוראלי חיובי לממשלה הנוכחית. נכון, עובדה ברורה היא, ברגע השמעת ההשמצות, לא נעים לשמוע אותן, אבל הן, בה בעת ומיידית, מהיותן לא ענייניות, מייצרות כותרות בתקשורת ובמיוחד בעיתונות "הספציפית", וכתוצאה מכך נגרמים נזקים אלקטוראליים דווקא למשמיע ההשמצות ונגרמת ירידה בתפוצה לעיתון המפרסם, זה או אחר. בניסוח העממי זוהי התנהגות של "גול עצמי".

ובעניין זה הגדיל לעשות הנשיא אובמה, בהופעתו בפני ועידת איפ"ק האחרונה. בפתיחת דבריו הוא הזכיר רשימה מאוד ארוכה של נכבדים נוכחים. בלשון העם "לתת כבוד". למרות היותה נוכחת בשורה חזיתית לבמה, אובמה לא הזכיר את נכחותה של ח"כ ציפי לבני והיא, בעת ההיא, גם לא התקבלה אצלו לפגישה למרות מאמציה.

מאידך, מספר שבועות קודם לכן, התקבלה הגב' לבני "בחמימות" בכנס של J-Street. וזו לה עוד שגיאה אלקטוראלית. ולהזכיר, הנהגת J-Street עשתה מאמצים כדי לשכנע את הנשיא אובמה ונציגים בקונגרס, שלא לתמוך בישראל, במועצת הביטחון של האו"ם בהצבעות ויטו. להבנתה, הצבעות ויטו אמריקניות הן נגד האינטרס הקיומי של מדינת ישראל ונגד האינטרס הלאומי של ארה"ב. נובע מכך, שהעיקרון של כל הזמן, ובכל נושא ועניין, ללכת נגד מדיניות הממשלה, גורמת לציבור לקבל את התחושה כי אין שום נקודת השקה בין האופוזיציה "הציונית" לבין הממשלה. בה בשעה שהציבור מרגיש אהדה לממשלה. על-פי הסקרים, מצעידה ח"כ לבני את האופוזיציה הזו בגאון מכישלון לכישלון. בהרבה מחלקי הציבור ח"כ לבני הגדישה את הסאה, פשוט המאיסה עצמה עליו.

לאור כישלונותיה של האופוזיציה בהתנהלותה, בהנחות היסוד שלה לפעילותה, בד-בבד, מנגד, ראוי לציין כמה אבני דרך שלצידם צעדה ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן ואשר הניבו דעת קהל אוהדת. להלן רשימה חלקית:

עסקת השחרור של גלעד שליט לפי שעה גורמת לתמיכה רחבה ביותר בציבור. ברור הוא ששום ראש מפלגה אחרת, מהאופוזיציה, כראש ממשלה, במיוחד כזו שניסתה ולא הצליחה להרכיב ממשלה, לא היה מסוגל להגיע להסכם שכזה. ובהקשר הזה, הרכב האופוזיציה הוא כזה, שהיא הנתמכת על-ידי "שלום עכשיו" וארגון "בצלם", לא היו מסוגלים להגיע לנקודת החלטה, ולהחלטה הזו.

בעקבות דוח גולדסטון, שהאשים את חיילי וחברי ממשלת ישראל הקודמת, בפשעי מלחמה, (ח"כ לבני הייתה למשל מנועה מלהיכנס לבריטניה מבלי שתיעצר) גרמה הממשלה הנוכחית לגולדסטון עצמו לחזור בו מהחלטותיו בדוח הלא מאוזן, במאמר בעיתון אמריקני. כמו-כן פעלה הממשלה לשנות את החוק בבריטניה לעניין תביעה למעצר.

בנוסף, ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן יזמה, יחד עם ממשלות נוספות, את ועדת האו"ם "ועדת פאלמר" אשר פרסם את "דוח פאלמר". הדוח עוסק באירועי המשט לעזה שקובע שההסגר על עזה הוא חוקי. עוד צוין כי חיילי השייטת, במהלך הפעולה, נתקלו בהתנגדות, שגררה את הצורך בתגובה, וכי טורקיה יכלה לעשות עוד יותר כדי למנוע את המשט ולא עשתה. זהו הישג כלל לא מבוטל במדיניות החוץ והביטחון של ישראל בהתחשב במצב הגיאופוליטי.

מבחינה כלכלית הובילה הממשלה הזו את הכלכלה אשר בנתוני המאקרו שלה, ישראל זכתה להישגים ולהכרה בינלאומית. חברת הדירוג S&P העלתה את דירוג האשראי של מדינת ישראל מרמה של "A" לרמה של "A+" ועוד קודם לכן השתבצה ישראל כחברה בין קבוצת המדינות המפותחות OECD. לצורך שיפור נתוני המיקרו כלכלה שלה, הקימה הממשלה את ועדת פרופ' טרטנברג אשר הדוח שלה, נמצא בתהליכי מימוש.

לראש הממשלה נתניהו היה ביקור מוצלח ביותר בוושינגטון בחודש מאי האחרון. למרות שההצלחה הייתה צפויה מראש, ראה מאמרי כאן "נאום נתניהו בקונגרס: הצגת הריאליטי הטובה ביותר" [קישור] בנוסף הסקרים בארה"ב מראים על גאות בתמיכה בקונגרס ובציבור האמריקני במדינת ישראל. התקשורת הישראלית המגויסת במקהלה עם האופוזיציה יעצו לו לנתניהו שלא לנסוע, רחמנא לצלן.

גם הופעת ראש הממשלה נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם בחודש ספטמבר הייתה מוצלחת ביותר. קדמה לה מאמץ דיפלומטי במסדרונות האו"ם כדי לחסום את יוזמת אבו מאזן להכרזה במועצת הביטחון על מדינה פלשתינית. יוזמה זו נבלמה. גם זו הצלחה רבתי לממשלה הזו.

אחת התוצאות מהפעילות הדיפלומטית של הממשלה היא שמדינות העולם לאט לאט מתרגלות כי בירושלים תמיד בונים. בונים ליהודים ובונים לערבים. אין סיבה למנוע רק מהיהודים לבנות. מדינות העולם נחשפו גם לעובדה שאין זה מקובל שיהודה ושומרון, יהיו "נקיים" מיהודים, על-פי דרישת אבו מאזן. עוד התברר יותר ויותר, בתהליך הזה, יזום על-ידי ממשלת נתניהו-ברק-ליברמן, שהפלשתינים, יותר ממה שהם רוצים להקים מדינה, הם רוצים יותר לעשות זאת על חשבון ובמקום מדינת ישראל.

כל אלו הן רק על קצה המזלג, עובדות המשפיעות על דעת הקהל והן אשר קובעות את דעת הקהל. הציבור הבין היטב את מה שאנשי האופוזיציה לכאורה עדין לא הפנימו: כותרת נלוזה על הגב' נתניהו, או על מגדלי אקירוב, ואפילו לא על עוזרת מקומית או פיליפינית, כותרות שכאלו לא יקדימו את הבחירות ולא יביאו עוד מנדטים. ההפך הוא הנכון. הציבור, כאשר רואה בשידור ישיר את התנהלות ראש הממשלה, בשריפה בכרמל, באו"ם, מול נשיא ארה"ב, מול הטרור ועוד כהנה נושאים, קובע את עמדתו. הציבור איננו טיפש כדי להשתכנע מכותרת נלוזה, לא משקפת, של עיתון שלמחרת עוטפים בו דגים מלוחים בשוק.