גלעד שליט והגננת של טייס היסעור

ימים גדולים עוברים על אנשי התקשורת - גלעד שליט בדרכו הביתה.

כצפוי, אנו עדים למבול אינסופי של כתבות; רעיונות וראיונות; פרשנויות; צילומים; איורים; חוות דעת ועוד. שמענו את הפוליטיקאים ואת אנשי הממסד הביטחוני, בעבר ובהווה; שמענו את חבריו של גלעד שליט לכיתה וגם את אלו של הפלוגה; שמענו את שכניו ואת בניהם, נכדיהם וניניהם של שכנים אלו; שמענו את הגננת ואת המורה וגם מקומם של מפקדיו לא ניפקד; הקשבנו למיילדת וזכינו לראות את המיטה בה נולד; הציגו לנו את אביו של גלעד עובד בדשה, זורק זבל ואפילו מרים פחית שתייה ריקה שנזרקה לשיחים (אומרים שעל-ידי שוטרים וכנראה תקום ועדת חקירה על-מנת לבדוק מי זרק את הפחית).

זו רק רשימה חלקית!

אלא מה, יש עוד ימים רבים לפנינו ואני צופה בעיה לתקשורת. נכון שיום מלא יוקדש לתהליך החלפת השבויים אך מה ישדרו בין אירוע לאירוע? איך ימלאו את כל אותם שעות שיבואו בהמשך? ויש עוד יומני סוף שבוע שמועד שידורם הולך וקרב?

אני לא רואה מנוס מלהרחיב את המעגל - כדאי לשמוע את המיילדת של טייס היסעור שיטיס את גלעד שליט למקום המפגש עם משפחתו - סליחה, עם ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל ולאחר מכן, המשפחה); לאחר, אני מציע להקשיב לאיש שתדלק את היסעור ואם יהיה עוד זמן פנוי, עם המורה לאנגלית בבית הספר היסודי של אותו מתדלק. אחר כך, נלמד מה היה בילדותו של השוטר על האופנוע שאמור ללוות את משפחת שליט ממנחת המסוקים לביתם במצפה הילה ואולי נוכל לשוחח עם חבריו בתנועת הצופים איתם יצא לפעולה בהיותו בן 16 שנה.

אני מניח שהרעיון המרכזי ברור - הגזמנו!

האם אי-אפשר להסתפק בדברים החשובים. הנושא בהחלט מעניין את עם ישראל שליווה, מי יותר ומי פחות, את המאבק הארוך של משפחת שליט לשחרור בנם משבי החמאס אבל רצוי לשמור על טעם טוב ולנסות, עם כל הקושי, להיות קצת יותר ענייניים.