דפני ליף והענקים

דפני ליף מכריזה: "...אנחנו הרוב, אנחנו ביחד, וברחוב אנחנו הופכים לאזרחים ענקיים. לידינו ראש הממשלה, השרים והנגידים נראים ננסים...".

בבגדי הענק החדשים שלה (ליף בהיפוך אותיות – פיל) היא מציעה לעשות שלום מיידי עם ארצות ערב ובכך להקטין את תקציב הביטחון בצורה משמעותית כדי להפנות את הכספים לפתרון בעיות חברתיות. כלומר, לעשות שלום פירושו לעשות צדק חברתי. חד וחלק. נפלא, למה לא חשבנו על זה עד עכשיו?

הענקים – זה מה שמטריד אותי. אנחנו ענקים? ואם אנחנו ענקים, כיצד ייתכן שהנציגים שלנו, המנהיגים, השרים בממשלה ושרי הצבא הם גמדים? יש פה איזה פגם גנטי, לא? כלומר, השאלה היא, האם ענקים מולידים גמדים או להפך? האם אפשר לדבר על יחסים בין גמד וענקית או להפך? או שאולי באמת יש בינינו גמדים אבל עם איבר מין ענקי...

לא, זה לא מצחיק, זה מצב נפשי של אומה מבולבלת. היינו מבולבלים גם במדבר והקשבנו בחרדה לדברי המרגלים שנשלחו לרגל את הארץ לפני כיבושה. הם חזרו עם אשכולות ענבים בגודל אשכוליות (ענקיים) וכמה תובנות איומות (במדבר – פרשת שלח). המרגלים מספרים: "אפס כי עז העם היושב בארץ... וגם ילדי הענק ראינו שם... לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". ואם הדברים האלה עדיין לא נקלטו למרות כותרות הענק, מוסיפים המרגלים ומדגישים: ...ושם ראינו את הנפילים בני ענק ...ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם.