הטילים המתעופפים אל ערי הדרום והמרכז מבשרים רק את היורה. השנה, הסתיו הישראלי יימשך ככל שיתארך האביב הערבי.לא תהיה השנה בצורת בטילים. עונת הסתיו המדוברת התחילה אומנם ימים אחדים לפני הרביעי בנובמבר, ראשית פסטיבל הסתיו הצפוני הנמשך בדרך כלל עד שבועיים.
יש דין ויש דיין. שוחרי תהליך השלום מתחילים לשלם במזומן. הבית נשרף, מאהל רוטשילד נגנז וגם הפשפשים לא שמחים. רק בינתיים הטילים בטלים בין לבנון למצפה הילה אבל זאת רק שאלה של זמן עד שמצפה חרשים יפקח עיני עיוורים.
אפשר שהג'יהאד של בית המשפט העליון נגד הנחליאלי המצוי יוכל חס ושלום להיפסק בינתיים בגלל שמדינת ישראל תהיה עסוקה בתיאום הפסקות אש עם המצרים ואולי תשחרר לשם כך עוד אי אילו מאות אסירים. הפעם הצדיקים, אלה שלא הספיקו לטבול את ידיהם בדם כדי שהאחים המוסלמים יצייתו לטנטאווי . וברגותי גם!. כל האסירים כבר לא יספיקו לרצות את השטן. בקרוב יהיה מחזור חדש!
לא! וינשטוק לא ישתוק. מה שנמצא על הקרקע הפרטית של בית המשפט העליון לא יוחזר. לא משנה כמה טילים יעופו. אין זה משנה אם בית המשפט העליון עצמו נמצא על קרקע פרטית של ערבים שבינתיים משוחדים לאורך שנים כדי שיסכימו להחכיר את הקרקע לכנסת ולשאר מוסדות המדינה הציונית לשעבר. מה שטוב לחנפי-מוחמד פסול ליהודים שחורבן ביתם הוא מזון השופטים.
בתוך מהומת הגועל הזאת גם אנו רוצים את הפרוסה שלנו. מרה ותפלה ורקובה ככל שתהיה. אנו רוצים משוחררים את האסירים היהודים שנמקים בכלא בגלל "תהליך השלום". שואפים לאיזה שמץ של הדדיות. אפילו עם זאת אספקת שוחד למצפון הנבלים מתירי המחבלים הרוצחים. אלה ששחררו את הרוצחים הערבים כדי שיעופו היום הטילים. אומנם הציפייה לשחרור האסירים היהודים ממי שדחף אותם לכלא היא מוזרה כי את האסירים יש לשחרר בכבוד לאחר ניצחון או לפרוץ לבתי הכלא ולשבר את הבריחים. לא בשתדלנות!
וזאת למרות המשפחות המסכנות והאסירים היהודים הנמקים בהתעללויות השב"כ הדורש מהם חתימות סחיטה והודאה באשמה כדי לאפשר ביקור משפחות. גם פולארד דרש לא פעם שלא יעשו עסקות שחרור רוצחים על חשבונו ויפגעו בביטחון. אבל עכשיו שהמעשה כבר נעשה והפך להוראת קבע אפשר להשתמש בה בהסבה על המחאה, הפעם ללא תג מחיר, המחאה למוטב בלבד לשחרור האסירים היהודים.
אמנם טרף אבל כשר! אולי במקום בג"ץ יבוא בד"ץ לא זה של האשכנזים, אלא בית יוסף של הגר"ע. אולי
אריה דרעי יהיה המתווך הספרדי. אולי מתיר המחבלים הרוצחים הרב עובדיה הבקי בהלכות ברכות השחר ומתיר אסורים יעשה משהו לטובת היהודים. הכל צפוי והרשות נתונה. אולי הוא גם יגיד כשעופר גמליאל ישתחרר שזה כמו תחיית המתים. הוא כנראה לא יגיד אבל אשתו וילדיו הקטנים הגד יגידו. כמה טוב ששבת הביתה. וגם הגננת , האמא של יגאל וחגי. והאשה לריסה. וגם האבא של גור האמל ואשתו של עמי פופר.
בסופו של דבר אספקה שוטפת של אסירים יהודים היא רק ענין של זמן, ממש כמו אספקה שוטפת של רוצחים ערבים. שחרור הרוצחים הסיטונאי אכן כבר ייסד את כל מעשי הרצח הבאים והבלתי נמנעים בידי יהודים שלא יוכלו לעמוד מנגד כשבני עמם נטבחים במיתות משונות בדרכים ובבתים. אולי הכיפות הסרוגות המחוררות שיושבות בממשלה החלולה עם לב של אבן וכיפת ברזל יעשו משהו יותר נמרץ.
בדבר אחד בוודאי צדק דוד גרוסמן וגם השמאל הקיצוני, אלה שמחרימים בהתמדה את מדינת ישראל. הם אכן הצליחו לעקר את תודעתה היהודית ולהפוך אותה למדינה חלולה ומחוללת. מאז רצח רבין שוב הוכח וביתר שאת כי הכל כשר כדי להדביר את היהודי שבתוכנו. כמו בסיפורו של
עמוס עוז "עד מוות" מ-1969 בו מתאבד הגיבור הצלבן גיום די טורון כי הוא אינו יכול להיפטר מן היהודי היושב בתוכו.
הציונות שהזקנה בטרם עת ושלא הצליחה להיפטר מהיהודי היושב בתוכה, הצליחה "בשילוב זרועות" כמו שאוהב להגיד
אהוד ברק להתמזג יחד עם הפוסט ציונות ולנקוט כנגד היהודי מהלכי התאבדות באמצעים הולכים ומחריפים.
איווי המוות הישראלי כלשונו של אריה סתיו מוצא לעצמו מדי פעם נתיבי התאבדות עוצמתיים שקשה יהיה לאויב לעמוד בפניהם.
הממשלה החליטה באופן רציונלי לבגוד בעם. לשחרר רוצחים במאותיהם במסווה של קדושת החיים וללבות את הדמיון המזרחי ורשעת הגויים כי הנה סוף העם היהודי קרב. במקום שאחמדינג'אד יפציץ את תל אביב, תל אביב הפציצה את עצמה במחאות של צדק חברתי ובפולחן המוות ופיתחה תלות במצרים המתמוטטת.
וְנוֹתְרָה בַת צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה כְּעִיר נְצוּרָה: ישעיהו פרק א ,ח
כיום, לאחר סוכות, דפני ליק (הכל נזלת) מטפטפת ודומעת. האומה המבוישת מחכה ומצפה לאביב היהודי.
