לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם

עם ישראל הינו עם עתיק מספיק כדי שיוכל ללמוד מנסיונו שלו; אין הרבה דברים שאנחנו יכולים ללמוד מעמים אחרים, ובטח לא בכל מה שקשור למערכת היחסים שצריכה להתנהל בין מנהיג למונהגים, בין המלך לבין העם, בין הראש לבין הגוף.

כאשר ציבור בוחר אדם לתפקיד מנהיגותי כלשהו - משתנה היחס בין הנבחר לבין הציבור שבחר בו. בעצם הבחירה מרוממים הבוחרים את הנבחר מעליהם ומעתה הם סרים למרותו בתחומים שהוגדרו לתפקיד שנבחר לשאת ובמשך הזמן שנקבע למילוי התפקיד על-ידי הנבחר. למעשה, בכך שהם ממנים אותו לבצע את התפקיד בשליחותם-הבוחרים מעניקים לנבחר כוחות לבצע את התפקיד שלמענו נבחר.

ככה זה במהלך עניינים תקין, אבל אצלנו מסתבר, מהלך העניינים הוא לא ממש תקין.

זה למעלה מעשור שלא זכינו לממשלה אשר תכהן במשך כל התקופה שנקצבה לה מראש. בזו אחר זו נפלו ממשלות וכשלו ראשי ממשלה באמצע תקופת כהונתם, ושולחו אחר כבוד לעסוק בעניינים בהם יזיקו פחות לעם ישראל - הציבור אשר בחר בהם - בארץ ישראל.

מדוע זה קורה? ובכן אם נראה בשילוחם המוקדם תוצאה - עלינו להסיק שהסיבה לשילוחם המוקדם היא אי מילוי השליחות לטובת המשלחים. במצב כזה השליח מפסיק להיות שליח כי המשלחים אינם רוצים בו עוד. התוצאה היא שהם "נוטלים" ממנו את הכוחות שהעניקו לו ושוב אין הם רואים בו את מנהיגם. ומכיוון שיכולת מנהיגותית עצמית - אין לו, מה שנותר לו זה להעביר את התפקיד לשליח הבא שגם הוא יסיים את תפקידו אם וכאשר ימעל בשליחותו.

כאמור, ככה מתנהלים אצלנו העניינים כבר למעלה מעשור והשינוי אינו נראה באופק. להפך, כעת נראה שהנתק בין הנבחר לבין בוחריו הינו גלוי ובוטה הרבה יותר מאשר בעבר. מעניין מדוע זה קורה לנו, ומעניין עוד יותר לברר האם יש דרך אחרת?

יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

בפרשת השבוע שלנו מודיע ה' למשה ולאהרון כי לא יזכו להביא את העם אל הארץ המובטחת וגם מסביר להם מדוע:

(במדבר כ) יב וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרן יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה אֶל- הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם:

משה ואהרון לא נבחרו למנהיגות על-ידי העם; הם לא התמודדו על תפקידיהם בקלפי; ה' בחר בהם והציב אותם בראש בני ישראל. מכיוון שכך, כוחם נובע ישירות מהקב"ה אשר בחר בהם ולא מהעם אשר אולי היה מעדיף את קורח. במצב כזה הם הופכים להיות בעלי התפקיד בעצם. משה הוא המנהיג המושלם כשם שאהרון הוא הכהן המושלם, כי את כוחם למלא תפקידים אלו הם קיבלו ישירות מבורא העולם ומנהיגו. העם יכול לסייע להם ואף להוסיף בהם כוחות למילוי תפקידם, אך אין לו הסמכות לשנות את הבחירה שנקבעה מלמעלה.

ברשימה לפרשה זו אשתקד ניסינו להבין מה מסתתר מאחורי הנימוק הגלוי שבעטיו נמנעה ממשה ואהרון הכניסה לארץ. הראינו שם כי ברקע הדברים קיים מעין נתק מנטלי בין המנהיגים ובין העם כך שהמנהיגים לא ממש מבינים את צרכי העם, וזהו השלב בו חייבים מנהיגות חדשה.

זה קרה למשה ואהרון שהם כאמור לעיל מנהיגים בעצם, מכח מינוי אלוקי. והתורה מספרת לנו על כך כהוראה נצחית, כדי שנדע מהו הקשר הנכון על פי תורה, בין מנהיג למונהגים בעם ישראל.

ברור לגמרי שמשה ואהרון לא נכשלו סתם כך. הם הרי מסרו את נפשם בפועל ממש לטובת עם ישראל לאורך עשרות שנים במדבר ועוד קודם לכן במצרים, ופתאום הם לא מבינים את העם? חז"ל עומדים על כך וקובעים כי היתה כאן "הכשלה" מכוונת כביכול מלמעלה לטובת עם ישראל, ואין כאן המקום להאריך.

אבל היו גם היו בעם ישראל מנהיגים אשר לכאורה נבחרו על-ידי העם. מעניין להשוות בינם לבין משה ואהרון וגם בינם לבין מנהיגים בני זמננו. על אחד מהם מסופר בהפטרת השבוע:

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל-עָרֵי הָאֱמרִי

(שופטים יא) יב וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן לֵאמר מַה-לִּי וָלָךְ כִּי-בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי:

למלך בני עמון יש דרישות טריטוריאליות מישראל והוא מאיים במלחמה. יפתח נקרא לארגן את ההגנה וזוהי פנייתו למלך בני עמון בניסיון למנוע מלחמה.

יג וַיּאמֶר- מֶלֶךְ בְּנֵי-עַמּוֹן אֶל-מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי-לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת-אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבּק וְעַד-הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם:

הוא מתכוון למה שמסופר בפרשת השבוע שלנו:

(במדבר כא) כג וְלֹא-נָתַן סִיחֹן אֶת-יִשְׂרָאֵל עֲבר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת-כָּל- עַמּוֹ וַיֵּצֵא לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה וַיָּבא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל: כד וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי-חָרֶב וַיִּירַשׁ אֶת-אַרְצוֹ מֵאַרְנן עַד- יַבּק עַד-בְּנֵי עַמּוֹן כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:

אבל יפתח יודע מה שכתוב בתורה והוא מעמיד דברים על דיוקם:

כא וַיִּתֵּן ה' אֱלֹקֵי- יִשְׂרָאֵל אֶת-סִיחוֹן וְאֶת-כָּל-עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-אֶרֶץ הָאֱמרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא: כב וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל-גְּבוּל הָאֱמרִי מֵאַרְנוֹן וְעַד-הַיַּבּק וּמִן-הַמִּדְבָּר וְעַד- הַיַּרְדֵּן: כג וְעַתָּה ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת-הָאֱמרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ: כד הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת- כָּל-אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹקֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ:

או בעברית פשוטה, לא מעמון כבש ישראל את הערים האלה. הוא כבש אותן מסיחון מלך האמורי אשר הוא בזמנו כבש אותן מיד בני עמון. עכשיו נזכרת שזה שלכם? איפה היית עד עכשיו?

כו בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל-הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל-יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא-הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא: כז וְאָנכִי לֹא-חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפּט ה' הַשּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן:

כח וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל-דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו:

וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הֶעָרִים הָאֵלֶּה

מלך בני עמון אינו מוכן לשמוע; צבאו כבר ערוך ומוכן היטב בעוד, לדעתו על כל פנים, היהודים בכלל לא מאורגנים למלחמה. הוא מתעקש לקבל את הערים בעוד יפתח מתעקש לשמור בידינו את מה שה' אלוקינו הוריש לנו. ואם צריכים להלחם על זה אז נלחמים שכן אם מוותרים - מעליבים את מי שנתן לנו את הארץ והוא עלול לקחת הכל בחזרה ח"ו.

כט וַתְּהִי עַל-יִפְתָּח רוּחַ ה' וַיַּעֲבר אֶת-הַגִּלְעָד וְאֶת-מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבר אֶת- מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן:

לב וַיַּעֲבר יִפְתָּח אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ: לג וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר- וְעַד-בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

כאמור, מדובר במנהיג שנבחר על-ידי העם לביצוע תפקיד מסוים; לכאורה, לא מדובר במינוי אלוקי. בכל זאת מעיד התנ"ך כי וַיִּתְּנֵם ה' בְּיָדוֹ, הקב"ה מתערב לטובתו. איך נבין את זה?

ובכן כאשר הציבור בוחרים מנהיג, בשמים מסכימים עם הציבור ומעניקים לנבחר את כל הכוחות הדרושים למילוי תפקידו. וכאשר הוא פועל בהתאם להגדרת התפקיד על-פי התורה - כמו יפתח בדוגמא שלפנינו, הסיוע מלמעלה מתבטא בגלוי כאן למטה והוא מצליח לטובת עם ישראל.

צריכים לשים לב שמנהיגותו של יפתח לא באה מיוזמתו. פנו אליו בעת חירום והוא נענה. ברור לגמרי שפניה כזאת של ציבור אל מועמד למנהיגות מלמדת על כך שתפקיד זה נועד לו וכבר מוכן עבורו הסיוע מלמעלה.

ההפך קורה כאשר מועמד למנהיגות מציע את עצמו לבחירה. קודם מתאמץ לשכנע שיבחרו בו ואח"כ עושה מה שבא לו, שלא בהתאם לרצון ה' וגם נגד רצון בוחריו. או אז הוא מידרדר מכישלון לכישלון עד אשר מחליפים אותו במישהו הנחזה להיות טוב ממנו, וחוזר חלילה (וחס).

אפשר לכתוב עוד כמה אלפי מלים בנושא זה ועדיין לא נגיע עד תכליתו. אבל הגיע כבר הזמן שיתגלה המנהיג האמיתי של עם ישראל, משיח צדקנו, ויגאלנו גאולה אמיתית ושלמה מיד ממש.

ואז יהיה רק טוב ליהודים וגם לכל האחרים.

נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'