תסבוכת והזדמנות

'ועתה לטבח הנמשך בעירק' מדווחות רשתות התקשורת העולמיות על הנעשה מדי יום בעירק. עוד יידרש, כנראה, שפך דם רב כדי להחזיר את האיזון הבין עדתי והיציבות לעירק.

זה עשור מוזן הטרור המוסלמי הבין-לאומי מ'בוגרי אפגניסטן'. סביר שבעשור הקרוב יהיו 'בוגרי עירק' הכוח המזין של הטרור הבין לאומי. הרוח הגבית שתנשוב מהמלחמה ברוסים ובאמריקנים תזרע אי יציבות קשה בעולם הערבי, המערבי והמוסלמי וניצנים למתחולל כבר ניכרים היטב בערב הסעודית.

בצד סכנות הטרור למשטרים במזרח התיכון מתפתחת אירן לכדי מעצמה גרעינית. אירן בת ברית לעדת הרוב השיעי בעירק משפיעה על להבות השנאה לאמריקנים ושולטת באופן ישיר ועקיף אל חלק גדול מעתודות הנפט העולמיות המשולבות של אירן ועירק. מלבד ארה"ב, שאמינותה נחלשת, והמצויה במאבק בחירות פנימי גורלי, אין מי שיחסום את המרוץ האירני לגרעין.

למרות שמדינות המזה"ת הערביות ואירופה התנגדו בכל מאודן למלחמה בעירק ולמרות שיש להן המון סיבות להתלונן על הכוחנות הפזיזה של ארה"ב - ברורה לכולם ההשלכה מרחיקת הלכת של כישלון אמריקני בעירק על כלכלת ויציבות העולם והמשטרים במזרח התיכון. צל הכישלון כבר דוחף את אירופה וחלק מהעולם הערבי לשתף פעולה עם ארה"ב במלחמה בטרור ובמאמץ לשקם ולייצב את עירק. דווקא הבוץ העירקי מעצב גישות חדשות במזרח התיכון המוסלמי ובעולם המערבי המתועש כאחת.

יש סימנים רבים להתגייסות אירופה ומדינות ערב, דווקא נוכח המשבר הקשה בעירק, לפעולה משותפת ומתואמת. בעשירי ביוני השנה סיכמו שמונה המדינות המתועשות שהתכנסו ב'סי איילנד', ארה"ב על אסטרטגיה משותפת לקידום חופש דעות ודמוקרטיה באמצעים כלכליים. אסטרטגיה המתאימה לחזון 'המזרח התיכון המורחב' של ארה"ב ולבלימת תפוצתו של הנשק הגרעיני בעולם.

מדינות נאט"ו הסכימו בוועידתן האחרונה באיסטנבול שמטרת נאט"ו מאז התפרקות ברית המועצות היא מלחמה בטרור העולמי, בעיקר המוסלמי. ובמסגרת זו הסכימה נאט"ו לסייע בשיקום עירק ואמון כוחות הביטחון החדשים של ארץ זו.

הנשיא בוש בנאום הנעילה אתמול, 29/06/2004 , הודיע שלמרות שדמוקרטיה במזה"ת חשובה וחיונית למלחמה בטרור - 'ארה"ב לא תכפה דמוקרטיה בכוח'.

לסיכום, בעולם מתגבשת הכרה שהמקור האמיתי לבעיות המזה"ת הם העדר דמוקרטיה ונחשלות כלכלית ולא הסכסוך הישראלי פלשתיני. זו שגיאה לאפשר למדינות ערב לתרץ את מצבן בסכסוך הישראלי - פלשתיני ואין לאפשר לסכסוך להשתלט לחלוטין על השיח הפוליטי במזה"ת. ניכרת מגמה במדינות ערב המתונות יותר כמצרים וירדן לבודד את הסכסוך הישראלי - פלשתיני ולא לאפשר למתחולל כאן ללבות את אש הטרור המוסלמי בארצותיהם.

במסגרת ההבנות החדשות מתמקד הלחץ המדיני דווקא בפלשתינים ובערפאת להפסיק את הטרור. גוברת המגמה של מעורבות בין לאומית דווקא בתחומי הרשות אצל הפלשתינים באמצעות פיקוח כספי על תקציבי הרשות וביטחוני באמצעות מנגנוני המודיעין הבריטי, המצרי והירדני. זאת בניגוד מוחלט לכוונות המוצהרות של ערפאת מתחילת האינתיפדה לאכוף פיקוח בין לאומי דווקא על ישראל.

מאז ומתמיד נשענה האסטרטגיה הפלשתינית על מצג של קשר כביכול בין יציבות, דמוקרטיה והתקדמות כלכלית בכל המזרח התיכון לפתרון הסכסוך עם ישראל. הנכס הפוליטי המרכזי של הפלשתינים הייתה התחושה שהם אוחזים במפתחות הקדמה והיציבות של האזור וישראל בעקשנותה מכשילה את העתיד. הנכס האסטרטגי הזה אבד לפלשתינים.

אין להסיק מכך שהתמיכה בישראל גדלה. עדיין רוב מדינות העולם רואות בהתיישבות בשטחים מעשה לא חוקי ולא מוכר. עדיין יש בשמאל האירופי שחושבים שהקמת ישראל בטעות יסודה. עדיין הפתרון של מדינה פלשתינית ברת קיימה לצד ישראל מקובל על כל העולם. אם זאת הגיבנת של האחריות לשלום האזור ובמשתמע לשלום העולם הוסרה חלקית מגבנו ויש בכך משום הקלה.

בדרך כלל קיבלה ישראל החלטות אסטרטגיות מתוך אילוצים קשים, כמעט על סף אין ברירה , בתוך סד של לחצים בין לאומיים . יש לישראל כעת הזדמנות לקבוע את עתידה מברירה, בחופש תמרון מדיני יחסי כשהיא יוזמת ולא מגיבה , כשהיא מעצבת את גורלה נוכח הסערות שעוד לפנינו.

לא מתוך חולשה קיבלה ישראל את תוכנית ההינתקות החד צדדית של ראש הממשלה אלא מתוך תזמון וניצול של הזדמנות אסטרטגית נדירה כשהעולם עסוק יותר במקום אחר, ממוקד בבעיות אחרות.