הטור של פריצי

ועדה של המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) כתבה דוח ביקורת על רמת הלימודים במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. בין השאר העירה שרצוי שהמרצים שם יפרידו בין דעותיהם הפוליטיות הפרטיות לבין חומר הלימוד שהם מעבירים לסטודנטים.

מיד נזעקו אנשי הסגל האקדמי המקומי ועימם הסטודנטים שלהם. הסטודנטים אפילו הפיצו מנשר שהכריז שסגל המחלקה מהווה עבורם "מקור השראה אקדמית" והוא "מעמיד סטודנטים משכילים, סקרנים וביקורתיים". סטודנטית אחת אפילו הודיעה ש"רמת הלימודים פה מאד גבוהה וגורמת לנו לחשוב מחוץ לקופסה".

מוזר, אבל לא שמענו בזמנו שום ביקורת מהסטודנטים הללו, בימים שהמרצים שלהם כתבו לחבריהם בעולם האקדמי בחו"ל ובקשום להחרים את כל האקדמיה הישראלית בגלל מדיניות החוץ והביטחון של הממשלה. מכיוון שלא ברור לי למה האוניברסיטאות הן בנות ערובה של הקואליציות הממשלתיות, נשמח לשמוע את הסטודנטים "המשכילים והסקרנים" הללו מסבירים לנו כעת למה מותר לקרוא לחרם על כל האקדמיה, אבל אסור לבקר את רמת החומר ואיכות ההוראה במחלקה שלהם. ובאמת לא איכפת לי אם לשם מתן התשובה הסטודנטים "הביקורתיים" הללו (כעדותם על עצמם), יחשבו מחוץ לקופסא. כי חשיבה רבה בתוך הקופסה, קופסת המוח, הם לא הפגינו עד כה.

בנימין נתניהו מבקש להעביר את הטלוויזיה החינוכית למסגרת רשות השידור. המתנגדים לצעדיו טוענים שהוא מנסה להשתלט על כל כלי התקשורת במדינה. יתכן באמת שזו כוונתו, אבל די קל לעצור אותו במהלך הזה.

המקרה האחרון הידוע, שמישהו כיהן גם כמנהיג הפוליטי הנבחר של מדינתו וגם שלט למעשה ברוב כלי התקשורת בארצו היה באיטליה. זה היה שילוב שנתן המון כוח עוצמה לאיש שעמד בראש המדינה, ולכן הוא נטה לחגוג את זה עם חברים במסיבות בונגה בונגה עם צעירות יותר, או צעירות פחות, ולפעמים גם עם פחות מצעירות, תלוי מה הגיע בתפריט.

עכשו תעבירו לשרה את המודל והתוצאות, ותראו איך חסל סדר השתלטות ביבי על התקשורת.

חברי הכנסת מהליכוד, יריב לוין ודני דנון, יוזמים חוק שיאסור על ארגוני זכויות אדם שעיקר פעילותם מתנהלת מחוץ לישראל לעתור לבג"צ. אולי כדאי שיתייעצו קודם עם שרנסקי ועוד כמה מסורבי העליה, או עם נרדפי השלטון בסין, כדי להבין מה זה בכלל ארגון זכויות אדם ולמה הוא בינלאומי. קל להבין מדוע מי שמנסה לאסור על ארגונים כאלה לפעול בארצו מאשר בכך את חיוניותם, ומאשר במעשיו את החשדות שהוא רומס בארצו את זכויות האדם. עיין ערך אירן, צפון קוריאה וערב הסעודית.

באשר למניעת זכות העתירה לבג"צ, הייתי שולח את לוין ודנון למייסדי תנועת החירות ולכמה רויזיוניסטים ותיקים, כמו אלדד שייב, מי שבג"צ הוא שאיפשר לו להמשיך ולהיות מורה בישראל למרות שפעל נגד רעיונות השלטון של מפא"י. במחשבה שניה אולי מסוכן לשלוח אותם לותיקי תנועת החירות. הם, הרויזיוניסטים הקשישים, עוד עלולים למצוא עצמם שוב במחנות מעצר, בסופו של דבר, הם פעלו עם ארגונים וכספים מחו"ל ולחמו בישראל על זכויות האדם. אז אל תספרו לדנון, אל תגידו ללוין.

היחידה לקידום מעמד האישה בעיריית תל אביב סובלת כנראה מעודף כסף ולכן ערכה סקר בו גילתה כי 83% מהנשים בת"א סבלו לפחות פעם אחת בחייהן מהטרדה מינית. המימצאים גילו שאחת ההטרדות הכי שכיחות עליהן התלוננו הנשים היא צפירה אליהן ממכונית. 61% מהנשים התלוננו על כך.

גברת, אם תבטיחי לי לחדול מהרגלך לשבת במהירות ממוצעת של 72 קמ"ש על המסלול השמאלי בכביש המהיר, אני מבטיח לך שאפסיק לצפצף ולהדליק לך אורות מהבהבים. נסי פעם לנהוג במסלול הימני ותראי איך כמות ההטרדות המיניות מהסוג הזה תרד במפתיע, ואפילו במונחים ארציים.

בבית העם הישן בירושלים, שכמו כל בניין ציבורי בעיר נקרא ע"ש איזה תורם שאינו גר בעיר (ז'ראר בכר במקרה הזה), מתאמנת להקת מחול בשם "קולבן דאנס". אינני מוסמך לשפוט בדבר איכות המחול, אבל אני בהחלט יכול לשפוט בדבר הרעננות והחן שאופפים את המקום בכל יום בזמן שהרקדניות יוצאות החוצה להפסקה ויושבות להן בשמש לנוח ולפטפט, וכל החולף בסביבה חושב לרגע שהוא עובר בגן עדן של הנעורים, ולא נוגף רגליו במדרכות ירושלים של שנאה ואבנים.

בכדי למנוע אשליות אופטיות כאלה, כאילו יש לעיר תקווה או שיש בה מקום ליופי ואסתטיקה, נרתמו חרדי העיר ורבניה לאיים על הלהקה כדי שזו תסגור את וילונות אולם החזרות, לבל יראו העיניים מבעד לחלונות את מה שהלב חפץ בו, ולא יתעורר חו"ח היצר הרע בלב העוברים ושבים. וכך היה, הוילונות כיסו ותוגה נפלה על הבניין ומבואותיו.

וקמה זעקה ונקבצו המוחים והמפגינים וחילוני ירושלים והחליטו להתכנס ולהרים את הוילונות. ואף מוזיקה הייתה שם, ונאומים, והוצג מופע בלט מעניין, והרקדנים והרקדניות הופיעו בפנים ובחוץ והכל היה מושלם. כמעט ביאת המשיח החילוני.
ומכיוון שפעולה כזו, רקדניות חינניות וחילונים חצופים, לא יכולה להשאר בירושלים ללא תגובה, אז מייד התחיל לרדת גשם משמים וכולם פוזרו. מה לעשות. לא פייר ולא כוחות, אבל ככה זה בכל פעם שהקבוצה החילונית מנסה לשחק נגד המקומיים במגרש הביתי של הקדוש ברוך הוא.