מינהלת גדר ומינהלת גירוש

שתי מינהלות הקימו שרון וממשלתו, מינהלת גדר ומינהלת גירוש, והן משלימות זו את זו: מי שלא יהיה בתוך הגדר - יגורש.

כדי לראות את הקשר הזה לא צריך להיות חכם גדול. צריך, פשוט, להקשיב למה שהם אומרים, ומכלל הן - אתה שומע את הלאו. שרון מסר לציבור רשימה מפורטת של "הגושים" שהוא מתכוון להשאיר בידי ישראל: גוש עציון עד אפרת, מעלה אדומים, גבעת זאב ומובלעת אריאל. זהו. אפשר להוסיף לכך כמה יישובים היושבים "5 דקות מן הקו הירוק", כמו אלפי מנשה, קרית ספר, ביתר והר אדר. היתר - יישובי ההר ובהם כ-100,000 נפש, יהיו במדינה הפלשתינית, כלומר - לא יהיו. אולמרט אמר זאת במפורש.

ועכשיו , צאו וראו, היכן היתה אמורה לעבור הגדר לפני פסיקת הבג"צ - בדיוק על גבול הגושים! אמור מעתה: כל מה שמחוץ לגדר כלול במפת העקירה של אולמרט-שרון, וזה הקשר בין מנהלת הגדר למינהלת הגירוש.

מי שקורא את החלטת הבג'צ בענין הגדר לאור - יותר נכון לחשכת - התוכנית הזאת, על שני מרכיביה, ימצא שזעקות השבר נגד הפסיקה הזאת הן "צרות של עשירים". לעניים הפסיקה הזאת אינה מעלה ואינה מורידה. הם בין כה וכה בחוץ. מפני שכל המחלוקת בין מינהלת הגדר, כלומר שרון, לבין בג"צ היא קילומטר פה, קילומטר שם, מזרחה לקו הירוק, ששרון ביקש להכליל בפנים הגדר במסגרת "תיקונים לטרוניים", של גבול עתידי.

40 הק"מ גדר, שמהם פסל בג"צ 30, מדגימים זאת היטב. השופט ברק מתייחס לקטע שבו ביקשה הגדר להפריד בין בתי הכפרים בית ליקיא ובית אענן לבין אלפי דונם מאדמותיהם המעובדות, שעליהן פרנסתם, עם אפשרות מעבר רק דרך שני שערים, עם מישטר של רישוי. הסיבה - הצורך להכניס לתוך הגדר את ג'בל מוקטם, הר משקיף על האזור כולו, מגן על הכביש 443 המוביל לירושלים, ועל כן יש למנוע תפיסתו על-ידי מחבלים.

וכאן מעמיד השופט ברק קושיה מעניינת, אותה אצטט כלשונה:

"תוואי חילופי... קיים. אין הוא פרי הדמיון. הוא מבוסס על שליטה צבאית בג'בל מוקטם ללא "משיכת" גדר ההפרדה אל הר זה. אכן, אין לשכוח כי גם לאחר הקמת גדר ההפרדה ימשיך המפקד הצבאי לשלוט על האזורים המזרחיים לה".

שאלה טובה: כי - באמת, אם צה"ל עתיד לשבת על ההר הזה גם בהיותו מחוץ לגדר, למה להביא על החקלאים הערבים אסון כזה?

ובמלים אחרות: אם אין כוונה לסגת מג'בל מוקטם, אם לא כל מה שמחוץ לגדר בהכרח יהיה ב"פלשתין הריבונית", חס ושלום, מדוע להרוס את חייהם של 13,000 תושבי שני הכפרים האלה? מקימים שם עמדה צבאית, או רומזים לזמביש להקים שם מאחז, ונפתרה הבעייה. אלא, שרון יודע שברגע שתושלם הגדר וההר הזה יהיה בשטח הפלשתיני - צבא ירדני, שמשמרת קדמית שלו נמצאת כבר בשומרון, והצבא הפלשתיני שהירדנים יאמנו - סטייל רצועת עזה וצבא מצרים - לא יאפשרו לצה'ל להגיע יותר אל ג'בל מוקטם, גם אם יירו ממנו לעבר כביש 443.

זו אינה, כמובן, בעייתם של היישובים היושבים מספר קילומטרים מצפון לכביש 443 - דולב, טלמון, נריה, זית רענן, חורש ירון, נחליאל, ועוד צפונה מזה עטרת ונווה צוף. עליהם חולש הר אחר, ג'בל חרשה ועליו מאחז שכבר הפך ליישוב. מעמדם הצבאי-האסטרטגי היה מובטח, אלולא התכוון שרון להעלות עליהם את הכורת הפוליטי, ולמחות אותם מעל פני האדמה ביחד עם ההר שלהם. לכן, להם ולגורלם, ג'בל מוקטם, וכל הוויכוח מסביבו בבג"צ, אינו מעלה ואינו מוריד.

להיפך: מדוע מינהלת הגדר כה נאבקה להחזיק את ג'בל מוקטם בתוך הגדר? מפני שהיא יודעת שאם הוא בחוץ, הוא לא יהיה. ולכן, לא אחרת מאשר ציפי לבני, הסמן השמאלי הקיצוני בליכוד, קבלה מרות על פסיקת בג"צ: אז מה, אמרה, נחזור לקו הירוק? היא יודעת שהגדר היא הגבול, ואם בג"צ מזיז אותה לעבר הקו הירוק, הקו הירוק יהיה הגבול. לא את ארץ ישראל השלמה לוקח ממנה בג"צ - עליה היא ויתרה מזמן, את תיקוני הגבול קלקלו לה!

כדי להעריך אל נכון את פסיקת בג"צ יש לשים לב לנקודה נוספת. לכל אורך תוואי 40 הקילומטר נקרא בג"צ להשיב על שאלה אחת בלבד: האם תוספת הביטחון שתתן הפרדת 35,000 ערבים ב-8 כפרים מ-30,000 דונם מאדמותיהם (4,000 דונם יילקחו מהם לחלוטין) שקולה כנגד הסבל הזה? שימו לב: תמיד מדובר במיצוב הגדר בין בתי הכפר לשדותיו, כאשר בתי הכפר מחוץ לגדר והשדות בפנים.

לא העמידו בפני בג"צ חלופה אחרת: להכליל בתוך הגדר גם את בתי הכפר, באופן שלא תהיה הפרדה בין כפר לאדמתו. לכאורה, מדוע לא? אם הגדר אינה פוליטית, כ"א ביטחונית בלבד, מה הקושי לפקח על 35,000 ערבים, כאשר מדובר בשטח חיוני עד כדי כך, שהוא מצדיק - לדברי מינהלת הגדר - להפיל על הערבים אסון כזה? יש רק הסבר אחד, מדוע הכנסת 8 הכפרים לגדר אינה באה בחשבון, והוא - כי הגדר היא הגבול, ושרון, וציפי ליבני, אינם רוצים תוספת 35,000 ערבים לאוכלסיית המדינה!

אולם, לבג"צ לא אמרו זאת. לא אמרו: דעו, שזה יהיה הגבול, ונא הכניסו מרכיב מרכזי זה לתוך שיקוליכם. לבג"צ שיקרו, שזו גדר ביטחונית גרידא, וכי צה"ל ימשיך להיות גם בצד השני.

אם כך, מה לנו להלין על הבג"צ?

החלופה הזאת, להכליל ערבים בתוך הגדר, אינה תיאורטית. היא ניצבת בפנינו גם בשטח הבנוי של ירושלים. קחו את אבו דיס, החלק שמחוץ לחומה הנבנית שם. באבו דיס מדובר בעירונים, ומה שבבית ליקיא הן אדמות, שם זה משרדים, חנויות, מפעלים, מרפאות, בתי חולים ובתי ספר, המהווים את מירקם חייהם של האנשים האלה.

על-פי התקדים החדש, עשוי בג"צ להחליט גם כאן להזיז את החומה פנימה, לעבר הקו הירוק הישן בתוך ירושלים, וכך תחולק ירושלים כבר עכשיו. הכל, מפני שהחומה אמורה להיות גבול. אם לאו, אם היא באמת ובתמים ביטחונית בלבד, למה להפריד בעלי תעודות זהות של יו"ש ממקורות חיותם?

ואם הם יאמרו: הכללתנו בתוך הגדר מפרידה אותנו מן העורף הערבי שלנו, אף אנו נשיב להם - לא מגיע לכם יותר ממה שקיבלו תושבי מבוא דותן, חרמש, אבני חפץ, עינב ואחרים, המתנחלים היהודים היושבים כבר היום מאחורי חלקי גדר שכבר נבנו. הם אינם מאושרים מזה, אבל מסתדרים - כל עוד זו אכן גדר ביטחונית בלבד, ולא גבול.

נסכם: השאירו לשרון, לציפי ליבני ולאולמרט - לכל השמאל הליכודי החדש, לריב עם בג"צ. לנאמני ארץ ישראל יש ריב מר, גורלי, היסטורי עם שרון וחבורתו ועם ה"יסמנים" שהתקרנפו והולכים אחריהם כעדר, לא עם בג"צ.