גל המחאה והביורוקרטיה

חלפו זה מספר חודשים מאז ששטף את ישראל גל מחאה מהגדולים שידעה המדינה מאז הקמתה, אם לא הגדול שבהם. לגל המחאה, שאפיין מעורבות של אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, הייתה תרומה מיידית בתחומים שונים, אך לכאורה הרושם המצטייר כי הגל חלף והאחראים על המדיניות בישראל בתחומיה השונים ולמרות שהביאו לפערים דרמטיים שלא נאמר מדאיגים, של פי 14 בין העשירון העליון לעשירון התחתון, ימשיכו בענייניהם. חלקם אף מצדיק מדיניות זו באיומים שלולא אותה מדיניות, היינו נמצאים במקום שאליו הידרדרו חלק ממדינות אירופה שמדיניותן המוניטארית הלא מרוסנת הביאה למצבם, ומאידך-גיסא חלקם של הפקידים אף ייצמד לממצאי הסקרים המדווחים כי הישראלי הממוצע מרוצה מהחיים בישראל.

אחת הבעיות המרכזיות בשיטת הממשל בישראל, היא שלפקידות, שאינה נבחרת במערכת הבחירות, יש כוח שלטוני, כוח שאין לו מקום במשטר דמוקרטי. זה שנים רבות שהזנב מכשכש בכלב ולא הכלב מכשכש בזנב, קרי למדינאים שנבחרו לתפקידם יש מעט מאוד השפעה ויכולת שינוי, שכן פקידי האוצר בנימוקים מפחידים מסבירים למה הם צודקים בעמדתם הנחרצת, אך כשמדיניות זו נחלשת, הם לא יהיו אלו שמשלמים את המחיר.

כך ניתן לראות את טיפולם במשבר החמור שנוצר בשל המחסור במי שתייה לפני למעלה מעשור שנים. תחום המים, הוא תחום שישראל מובילה בו בעולם ולכאורה הייתה צריכה להוות דוגמה לעולם כולו, אך הסנדלר הולך יחף ואחרי שכל אחד מאיתנו שילם את היטל הבצורת המיותר, עומדים לפתור את הבעיה.

דוגמה נוספת היא מחירי הדירות מרקיעי השחקים שאינם מאפשרים כל תקווה לזוג צעיר, ושוב זו אינה גזירה משמיים, שכן 93% מקרקעות המדינה מנוהלות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל, שבשליטת הממשלה - מצב אידיאלי שכל מדינה יכולה לחלום עליו על-מנת לקדם מדיניות חברתית התומכת במשפחות צעירות, בהתיישבות בפריפריה, בקשישים ועוד. לצערנו, זה לא המצב, שכן בהנחיית האוצר מוכר מינהל מקרקעי ישראל את הקרקעות ליזמים המשלמים את המחיר הגבוה ביותר. עלות זו מגולגלת בסופו של דבר על רוכשי הדירות. היזמים מרוויחים וקופת האוצר מתמלאת, אך משפחות צעירות וחסרי-יכולת נותרים חסרי תקווה.

הפקיד צריך לשרת את האזרח, לא האזרח את הפקיד

בקרוב יפורסם דוח מבקר המדינה בעניין האסון בכרמל ולא נופתע אם פקידי האוצר הם אלו שעיכבו את הקצאת המשאבים הראויה למניעת אסון, למרות שכבר היו התרעות והתחייבויות להיערכות למצב חירום שכזה. את המחיר המיידי על אוזלת היד הזו שילמו הנספים בשריפה, אך את המחיר הציבורי ישלמו הפוליטיקאים, שנבחרו לקדם מדיניות, אך הסכימו להיות שותפים למעגל שוטה שבו הם נבחרים על-ידי העם ונושאים בתוצאות על מדיניותם, אך סמכותם מוגבלת בלשון המעטה.

הסמכות להקצאת משאבים, או חלילה להתמודדות עם בעיות ייחודיות שנוצרות תוך כדי מילוי התפקיד במשרד ממשלתי, זו כבר חדירה למתחם הפקידות הבכירה שיצרה את הביורוקרטיה והכל בשם הסדר, מניעת השחיתות ועוד מילים מכובסות כדי להצדיק מעלליהם.

אין מדינה מערבית הדומה לישראל, שהביורוקרטיה בה כל-כך מסואבת, ואשר למעשה משפיעה על מצבו של כל אחד ואחד מאזרחי המדינה. זו הביורוקרטיה שמבריחה יזמים, שמגדילה את הוצאות הקמתם של בניינים למגורים, שמביאה לעלויות גבוהות בכל נושא בשל הצורך להיעזר במתווכים, או בשמם היותר מוכר - "המאעכרים".

ישראל מחפשת את פתרון הקסם באמצעות הרפורמה בתכנון והרפורמה במינהל. הרפורמה האמיתית תהיה בהעצמת סמכותו של המנהל התקין משני צידיו וקביעת מועדי מקסימום למתן תשובות לבקשות של יזמים בכלל ושל האזרח בפרט.

יש לשנות את המצב במדינה שבה האזרח עובד בשביל הפקיד, במקום שהפקיד יעשה הכל בשביל לשרת את האזרח. זה לא ישתנה, כל זמן שהמשילות תהיה בידי הפקידות, וזה לא ישתנה כל זמן שנבחרי הציבור היושבים בממשלה ובכנסת לא יבינו את תפקידם.