הסכם קמפ דייוויד מתקרב לסופו

מצע מפלגת החירות והצדק קובע, כי היא תכבד הסכמים בינ"ל של זכויות אדם, כל עוד הם אינם סותרים את השריעה האיסלאמית. בהקשר להסכם השלום עם ישראל קובע המצע, כי הסכמים בין מדינות חייבים להיות מקובלים על העם, ולהלום את עקרונות הצדק ואת האינטרסים של בעליהם. כיבוד ההסכמים הללו מותנה במחויבות של בעליהם ליישומם המדויק, כפי שמקובל ביחסים הבינ"ל. "על כן, המפלגה רואה כהכרח לעיין מחדש ברבים מההסכמים שנחתמו בתחומים שונים תחת המשטר הקודם".

בכירים במפלגת החירות והצדק צידדו לא אחת בחודשים האחרונים בתיקון או ביטול של הסכם קמפ דייוויד וניתוק היחסים הדיפלומטיים והכלכליים עם ישראל. דר' מוחמד מורסי, מנהיג מפלגת החירות והצדק, תבע (25.8.11) לבחון מחדש את הסכם קמפ דייוויד, וטען כי "התקיפה" של ישראל עמדה של צבא מצרים בגבול (שהייתה בתגובה לירי של טרוריסטים מעמדה זו לעבר צה"ל) ממחישה את ההפרה השיטתית של ההסכם על-ידי ישראל.

דר' אחמד אבו ברכה, היועץ המשפטי של מפלגת החירות והצדק ובכיר במפלגה, אמר (28.8.11) כי יש צורך לבחון מחדש את כל סעיפי הסכם קמפ דייוויד ולבדוק אם נדרש לבטל אותו. הוא הדגיש את חשיבות פריסת כוחות צבא מצרים בסיני, מצוידים בנשק כבד ומתקדם, על-מנת להרתיע את ישראל.

דר' מוחמד ג'מאל חישמת, בכיר במפלגת החירות והצדק ולשעבר חבר פרלמנט, הציע (24.8.11) להקים ועדה משפטית שתבחן את הסכם קמפ דייוויד לאור "ההפרה המתמשכת" של ההסכם בידי ישראל.

דר' עיסאם אל-עריאן, סגן מנהיג מפלגת החירות והצדק, המעיט (23.8.11) בערך האיומים האמריקניים להפסיק את הסיוע למצרים אם תתנער זו מהסכם קמפ דייוויד וטען, כי ישראל מפרה "באופן בוטה" את ההסכם.

דר' חמדי איסמאעיל, מזכיר המפלגה במחוז איסמאעיליה, הבהיר (31.10.11) כי סוגיית הסכם קמפ דייוויד נוגעת ישירות באזרח המצרי, ולפיכך הועלה במפלגה הרעיון להביא את הנושא להכרעה במשאל עם.

דר' אחמד ראמי, בכיר במפלגת החירות והצדק במחוז אל-קליוביה, קרא (27.8.11) לבחינה מחדש של הסכם קמפ דייוויד, בציינו כי המהפכה במצרים היא תחילת הדרך לשחרור ירושלים לאור היותה של "היישות הציונית קרובה לקריסה".

עמדות אלה מקבלות משנה תוקף מפיו של מנהיג האחים המוסלמים, דר' מוחמד בדיע, אשר באיגרות השבועיות לפעילי התנועה הוא פרס את משנתו ועמדתו ביחס לישראל ולארה"ב בעקבות המהפכה במצרים ובעולם הערבי. בדיע מכנה את הסכם קמפ דייוויד כהסכם "כניעה", והוא הציג שורה של דרישות בעניין זה. באיגרתו מ-5 במאי 2011 כותב בדיע: "אנו דורשים בקול רם את הפסקת הנורמליזציה, אשר העניקה יציבות לאויב שלנו [ישראל], שימת קץ לאבטחת הגבולות הציוניים והריגת המסתננים ל[שטח] האויב, ביטול סוגיית האינטרסים הכלכליים כמו ה'קוויז', [הפסקת] ייצוא הגז שגרם לנזק לביטחון הלאומי שלנו, פעולה דחופה להשלמת פתיחת מעבר רפיח באופן קבוע ובחינה מחדש של הסכם קמפ דייוויד כדי שיוצג בפני מועצת העם הנבחרת בבחירות חופשיות על-מנת שיאמר את דברו לאחר שהדבר נמנע ממנו במשך שנים...”.

בדיע מגדיר את ישראל וארה"ב כאויבות העיקריות של מצרים. באיגרתו השבועית מ-6 באוקטובר 2011 הוא קובע באופן ברור, כי "האויב הבסיסי שלנו הוא התוכנית הציונית אמריקנית, אשר חותרת להשתלט על האזור כולו כדי להקים את ישראל הגדולה ואת המזרח התיכון החדש".

בדיע אינו מעלה כלל אפשרות לשיתוף פעולה עם ישראל או ארה"ב, ואדרבה - הוא מעריך כי שתי מדינות אלה, המייצגות כאמור בעיניו את האיום המסוכן ביותר למצרים, מצויות בתהליך של שקיעה היסטורית. וכך הוא כותב בהקשר זה: "הכוחות העולמיים, הציוניים והאמריקניים, סופגים מפלות ותבוסות בזו אחר זו, החל מהבידוד של ישראל ואובדן תומכיה באזור, והכישלונות האמריקניים בתחום הצבאי (בעירק ובאפגניסטן), ובתחום הכלכלי המאיים להביא לקריסת המשטר הקפיטליסטי כתוצאה ממדיניות כושלת וההוצאות העצומות במלחמות באמתלה של חיסול מה שהם מכנים טרור. הם איבדו את האמינות שלהם בקרב העמים וכעת איבדו את המקורות הפיננסיים שלהם, ואיננו מוציאים מכלל אפשרות שגורלם יהיה כגורל בריה"מ... במקביל, המהפכות המבורכות של האביב הערבי מבשרות על שינוי כולל במפה של האומה הערבית...”.

חוסר הרלוונטיות של הסכם קמפ דייוויד בא לידי ביטוי בשאיפתה הבלתי מוסתרת של תנועת האחים המוסלמים להביא ל"שחרורו" של כל שטח "פלשתין", תפישה העולה בקנה אחד עם מצעה האידיאולוגי האיסלאמי, ואשר מקבל ביטוי בהערכה העדכנית והאופטימית של מנהיג האחים המוסלמים באשר לסיכוי לממש את החזון הלכה למעשה. באיגרתו השבועית מ-9 ביוני 2011 כותב מוחמד בדיע: "הניצחון קרוב בעזרת אללה, בוודאי ואין ספק בכך, והחזרת פלשתין, אל-קודס [ירושלים] והגולן וכל האדמות שכבשה 'ישראל' אינו עוד דמיון פראי, אלא תקווה קרובה להשגה לאחר שהעמים [הערביים] התקוממו... הסתיים זמן העליונות ה'ישראלית', ו'ישראל' החלה להטיל ספק בהמשכיותה ובשרידותה”.

עמדתה הרשמית של מפלגת אל-נור הסלפית דומה לזו של האחים המוסלמים. דר' עימאד עבד אל-ר'פור, מנהיג המפלגה, אמר כי "חובה לכבד את ההסכמים בהם קשורה מצרים, ואנו דורשים לעמוד בהם. קיימים סעיפים רבים בחוזה השלום אשר לא בוצעו [על-ידי ישראל], כמו פתרון הבעיה הפלשתינית, זכות ההגדרה העצמית [של העם הפלשתיני], אוטונומיה, מדינה פלשתינית על אדמה פלשתינית. קיימים עניינים רבים שחובה לבצעם, כדי שהעם הפלשתיני יחוש שהוא הרוויח מתהליך השלום... הסכם השלום של קמפ דייוויד זקוק לבחינה מחדש".

דובר מפלגת אל-נור, דר' יוסרי חמאד, הבהיר כי עמדת המפלגה בנוגע להסכם קמפ דייוויד תתקבל על בסיס ההלכה האיסלאמית (שריעה) והכחיש בתוקף את הדיווחים העיתונאיים שמסרו, כי המפלגה מוכנה כביכול לקיים מגעים עם שגריר ישראל בקהיר.

האופטימיות בדבר שינוי רדיקלי בעמדות התנועות האיסלאמיות הקיצוניות במצרים ביחס לישראל נאחזת בקש של אמירות כלליות, שאינן בהן כדי להעיד על תפנית אידיאולוגית, אלא מבטאות את הטקטיקה להשגת היעד האסטרטגי, והוא התנערות מהסכמי קמפ דייוויד, הפיכתה של מצרים לגורם אזורי המוביל את המערכה המדינית והצבאית נגד ישראל.

האחים המוסלמים, ונראה כי זו גם עמדתה של מפלגת אל-נור, מחפשים נקודת יציאה נוחה מהסכם קמפ דייוויד, מתוך מודעות למשמעות הפרת חוזה מדיני מחייב בדין הבינלאומי ולנזק המיידי שעלולה כלכלת מצרים לספוג כפועל יוצא מביטול יזום של הסכם קמפ דייוויד.

מצרים מקבלת מדי שנה מארה"ב סיוע ביטחוני בסך של 1.3 מיליארד דולר ובשנה שעברה (2010) הסתכם הסיוע האזרחי האמריקני ב-250 מיליון דולר. עיקר כוחו של הצבא המצרי נשען על מערכות נשק אמריקניות, ובהן מטוסי אף 16 ואף 4, מסוקי אפאצ'י, טנקים מסוג M-60A3 ו-M1A1, טילי קרקע אוויר, מטוסי מודיעין ועוד. צבאות שתי המדינות נהגו לקיים אימונים ותמרונים משותפים במסגרת שיתוף הפעולה הצבאי.

הפור נפל והבחירה האסטרטגית כבר נעשתה. השאלה העומדת על הפרק היא הדרך לביצועה במחיר המדיני והכלכלי הנמוך ביותר. מהתבטאויות בכירי האחים המוסלמים ניתן ללמוד, כי הם מעוניינים לשחק את "המשחק הדמוקרטי" עד תומו גם בנושא זה. הווה אומר: לבחון מחדש את הסכם קמפ דייוויד להביא להכרעה בעניינו בפרלמנט החדש שיהיה בשליטת המפלגות האיסלאמיות או במשאל עם. העילה המיידית תהיה אי-עמידה של ישראל בסעיפי ההסכם, וזאת על-מנת להטיל עליה את האחריות לביטולו.

נראה, כי האחים המוסלמים מעריכים שלאחר תפיסת השלטון וההישגים הנוספים של האביב הערבי, ארה"ב תיאלץ לקבל את המציאות החדשה, כפי שהשלימה איתה עד עתה ומנהיגיה אף חזרו ושיבחו את התהליך הדמוקרטי, על-אף שהעלה לעמדות הכוח החדשות את הכוחות האיסלאמיים הרדיקליים החותרים לרוקן את הדמוקרטיה מתוכנה וליישם בהדרגה (האחים המוסלמים) או מיידית (מפלגת אל-נור) את ההלכה האיסלאמית.

מבחינתה של ישראל, המהפכה במצרים שתורגמה בקלפי למהפכה איסלאמית, טומנת בחובה את זרעי הפורענות להפיכתה של מצרים בטווח הנראה לעין לאויבת ולחזרתה למעגל מדינות העימות. ישראל מנסה בכל כוחה לשמר ולו למראית עין את הסכם קמפ דייוויד, ואולם ההתפתחויות במצרים מובילות בהכרח להיווצרותו של אתגר ביטחוני חמור בגבול הדרומי. מצרים החדשה תשאף לממש את ריבונותה המלאה בסיני ולפרוס בו כוחות צבא סדירים באמתלות שונות, החל מ"ההפרות" הישראליות של ההסכם, עבור דרך הצורך להתגונן מול "מתקפה ישראלית" וכלה במחויבות של מצרים להגן על "האחים" הפלשתינים ברצועת עזה.

מעבר לכך, תנועת האחים המוסלמים במצרים, תנועת האם של חמאס, מושיטה סיוע שוטף לחמאס ומעניקה לו משענת אסטרטגית, שאך הולכת ומתחזקת בעקבות עליית כוחה בבחירות האחרונות. שיעור גבוה של פעילי גדודי אל-קסאם שנהרגו בשנים האחרונות ברצועת עזה היו פעילים גם בתנועת האחים המוסלמים במקביל לחברותם בחמאס. סביר להניח, כי אחד היעדים הראשונים של האחים המוסלמים לאחר קבלת מושכות השלטון בידיהם יהיה להבטיח מעבר גבול פתוח בין רצועת עזה למצרים וסיוע כלכלי וצבאי מקיף לחמאס שיציב סיכונים ביטחוניים חדשים בפני ישראל.

הברית האסטרטגית בין האחים המוסלמים וחמאס עשויה להגביל את יכולת הפעולה הצבאית של ישראל ברצועת עזה (וגם באיו"ש), שכן זו עשויה לגרור תגובה צבאית מצרית (העברת סיוע ומערכות נשק לחמאס, העברת מודיעין לחמאס, פריסת כוחות בסיני ו/או ברצועת עזה, הצבת מערכות נ"מ בגבול רצועת עזה, איומים בפעולה צבאית, תקיפה צבאית).