הפייגלינים המשתלבים בליכוד

מראש כל גבעה ומפסגת כל הר הכריזו הפייגלינים כי הם נצר הליכוד האמיתי, הטהור, האותנטי. "אנחנו משתלבים היטב בתנועה", הם ניסו לשכנע שוב ושוב. "מקבלים אותנו בליכוד בשמחה, אהבה והערכה", הם מספרים. "אנו חלק אינטגרלי מהמפלגה".

כמה חבל שאת האידיליה הסימביוטית מקלקלות כמה עובדות שהתגלו לאחרונה. מסתבר כי מאחורי מתק השפתיים מסתתרת מלחמה של ממש של 'מנהיגות יהודית' בליכוד.

כאשר הוקם בליכוד (בשיתוף גופים אחרים) מטה התנגדות להינתקות, הקימו הפייגלינים מטה משלהם. כאשר ביקש עוזי לנדאו שפייגלין יוריד פרופיל (כדי שההתנגדות להינתקות לא תצטייר כקיצונית) ושהמטה של מנהיגות יתכנס תחת המטה המרכזי, הגיב מיכאל פואה באומרו: "אנחנו מטה עצמאי לגמרי... ואגב כל הדיבורים האלה על השפעת פייגלין רק עוזרים לנו בהרמת התרומות בארצות-הברית". ממש כך. האחדות האידאולוגית נזרקת אצל הפייגלינים בעיתון ישן לנוכח "תרומות בארצות-הברית".

בשבוע שעבר הוקם סניף "ליכוד" חדש בנווה דקלים. הסניף לא עבר את האישורים המתאימים במוסדות התנועה, ולמעשה, על-פי חוקת הליכוד, אין הוא כלל סניף ליכוד. אבל למנהיגות זה לא מפריע. הרי הם לא באמת הקימו סניף ליכוד. הם מקימים סניף "מנהיגות", המורכב מאנשיהם שהתפקדו התפקדות שקרית לליכוד. דין נווה דקלים ודאי יהיה דומה לדין נצרים, שם היו בבחירות האחרונות 18 מתפקדי ליכוד, שהתבררו כולם כשקריים, כיוון שמתוכם הצביעו לליכוד 0 עגול.

כעת גם מתברר כי מנהיגות יהודית מקימה תנועת צעירים שוחרי "מהפכה אמונית". וראה זה פלא: במודעתם המזמינה לכנס הצעירים, לא מופיעה כלל המילה "ליכוד". יכול הליכודניק לתמוה: הרי לליכוד יש תנועת נוער, יש מי שאחראי על צעירים, יש אפילו תקציבים... אבל את מנהיגות זה לא מעניין. הם לא אנשי ליכוד באמת. הם אנשי מנהיגות. זו תנועה אחרת לגמרי. עם מקורות מימון, אידאולוגיה, ראשות, משמעת, וכעת גם תנועת נוער.

יכולים אנשי מנהיגות לנפף בכרטיס החבר הליכודי שלהם ככל שירצו. מעשיהם מהווים בעיטה חצופה במוסדות התנועה ובמצעה. התנהגות שכזו אפשרית רק מכיוון שהליכוד לא באמת מעניין אותם. מבחינתם הוא רק שלב מעצבן, כלי, בדרך למהפכה האמונית. ובאמת, מה לליכוד ולמהפכות אמוניות? מישהו בליכוד רוצה שיקום שלטון הסנהדרין מחדש?

המסקנה האפשרית היחידה היא כי מנהיגות, למרות הצהרותיה הנאות, אינה מעוניינת להשתלב. היא מעוניינת להשתלט.

רק הליכוד יכול להיות כל כך תמים. רק בליכוד יכול אדם כמיכאל רצון, סגן שר מהליכוד ואדם מכובד בתנועה, לבוא לכנס פתיחה של סניף שאינו של הליכוד ושל תנועת נוער שאינה של הליכוד, ולספר, למי שמרי אזרחי על דיגלו, על חשיבות אחדות העם.

הרי רק השבוע ציטטו באתר האינטרנט של מנהיגות, מתוך הזדהות גמורה, ובתוספת המילים "עדיין רלוונטי", את עמוס עוז: "עלינו לקום ולומר בחריפות ובפשטות: "זה רעיון בלתי אפשרי. מפני שאנחנו לא ניתן לכם... אפילו אם נצטרך לפלג את המדינה ואת הצבא, אפילו אם נצטרך לפוצץ את הגשרים. הגלייה המונית בכח לא תהיה, מפני שאנחנו לא ניתן שתהיה".

הפייגלינים מקבלים את הציטוט במלואו, כיוון שכל מהותם אנטי-ממלכתית ומנוגדת לרוחה של תנועת הליכוד. הדמיון בין הפייגלינים לקיצוני השמאל אינו מקרי. הוא ממשי יותר מאשר הדמיון בינם לבין ז'בוטינסקי, מנחם בגין ובנימין נתניהו. הלהט המשיחי הקיצוני, המאפיין את שתי הקצוות, עומד בניגוד מוחלט לרוח הממלכתית שהייתה ועודנה עמוד התווך של תנועת הליכוד. אם פייגלין היה מנהיג בית"ר באירוע "אלטלנה", הוא ודאי היה מורה על מלחמת אחים. "אחדות" שכזו הם רוקמים גם עם הליכוד.

ל"אחדות" שכזו אין קונים. לא רק בליכוד. גם בעם. הנזק האלקטורלי הוודאי שייגרם לליכוד מצבירת הכוח של פייגלין הקיצוני, והנזק הגדול שייגרם לדמוקרטיה הישראלית ולנורמות ההתפקדות, יהיו כנראה קשים ביותר לתיקון. ובכל אופן, ככל שהטיפול בבעיה יידחה, כך היא תחריף. הפייגלינים לא ינוחו עד שלא תישאר אבן על אבן בליכוד. הם צריכים את האבנים לבית המקדש.