אנחנו לא שוודיה

חינוך, חינוך, חינוך

איתן אבריאל הרחיק עד שוודיה כדי להביא לנו כמה תובנות בכתבה מרתקת ב"דה-מרקר". היה זה שר האוצר יובל שטייניץ לפני חודשיים, כשמאות האלפים יצאו לרחובות, שאמר: "אנחנו לא נורבגיה, לא שוודיה ולא דנמרק - וגם לא נהיה כמותן בעשור הקרוב". אבל אם מישהו בכל זאת שואל איך מתחילים לבנות חברה ותרבות שיתקרבו למודל השוודי, כל שצריך הוא לשמוע בקולם: חינוך, חינוך וחינוך.

לחנך לשוויון, להישגים, לדמוקרטיה ולשיתוף פעולה, ולהתחיל מהגיל הרך ביותר. אם אתה רציני בהחלטה להשקיע בהון אנושי, יוצר שוק מקומי תחרותי ושוק עבודה גמיש, ומקפיד על משמעת תקציבית - הכלכלה תפעל הרבה יותר טוב. הדרך לעשות את זה היא לדבר באופן גלוי על הבעיות ולהתמודד איתן באופן ענייני. אין קיצורי דרך להצלחה חברתית וכלכלית ואין נוסחת פלא.

מה שיש לשוודים אין לנו: תרבות, שוויון ודמוקרטיה, חינוך, שיתוף פעולה, שקיפות, חשיבה לטווח ארוך, צניעות, מציאותיות, עבודת צוות לטובת הכלל, הצטיינות בתחומים החזקים. כל אלה לא קיימים אצלנו.

לי הייתה חסרה בכתבה התייחסות ליחסי דת ומדינה. אז נכון שאנחנו שרויים במצב ביטחוני שונה מזה של השוודים, וזו טענה שנשמעת ללא הרף, אבל אם ננתק אותה, נישאר עם התובנות של איתן אבריאל. אלה ברורות. אז איפה נכשלנו, אנו עם סגולה, משכילים ודעתנים? אולי זה במקום בו הבנו שהכסף הוא מהות הכל, במקום בו איננו מפרגנים איש לרעהו, במקום בו אנו עושים איש לביתו ולא למען הכלל. במקום בו נטילת אחריות היא מילה גסה, וכדי לא להתמודד עימה אנו מפתחים מריבות פנימיות על-מנת להסיט את האש מהאחראים?

ביבי-מאניה ואש המבקר

אריה אבנרי כתב מאמר על הבכיינות של השר אלי ישי ב-News1. ניתוח מרתק שמתאר עבודת הכשלה ממשלתית. ואולי כל ה"עליהום" על החרדים הוא למעשה גלגל ההצלה של אלי ישי, בגדר נסיט את הלהבות לכיוונו ונלבה אותן, כך ניצור מהומה ונציג את עצמנו כמסכנים. זה מתאים לאנשי שס הטוענים ללא הרף על קיפוח ספרדים. זה יציל את אלי ישי.

דוח המבקר לא יפורסם לפני הפריימריז בליכוד, בהם יפגין ביבי את כוחו (פרה-הקמפיין שלו החל לפני מספר שבועות וצבר תאוצה בדברי ההלל שמזכירים משטרים אפלים - "ביבי-מאניה"). פרסום הדוח יאפשר לביבי להפוך את שותפיו הקואליציוניים לסמרטוטי רצפה (ומגיע להם) ובן-לילה להפוך למנהיג הבלעדי, הדיקטטור הראשון של מדינת ישראל. אלי ישי יוכל לבכות בתא השמור לבכירי שס בכלא. שם יהיה לו זמן לחשוב היטב ולהיזכר שתפקידו של שר הפנים אינו רק לחזק את הרוב היהודי בארץ ישראל, אלא גם ובעיקר לדאוג לאזרחי המדינה.

עיתונות בשדה הקרב

במהדורת שישי של ערוץ 2 הוקרנה כתבתו של שי גל על התחרדותה של בית שמש. בית שמש לא נוסדה כעיר חרדית. אומנם יש בה אוכלוסיה מסורתית, אך היא נדחקת עד כדי סילוקה לערים אחרות תוך כדי רדיפה. הילדה בת ה-7 שחוששת ללכת מביתה לבית הספר מפני ההתנכלויות הציגה את התופעה בשיאה.

מעט מהמרואיינים בכתבה דיברו בנועם, ורובם (ביניהם משה הנהג החרדי והצלם בעל שתי המצלמות) גידפו, גירשו והראו את פניה האמיתיים של רדיפה מהי. היו ביניהם שלא התביישו לומר שזו מצוות הרבנים. קל להאשים את הרבנים בהסתה כשמתעלמים מהעובדה שכל עוד אין הפרדה בין דת ובין מדינה - זה עונשנו! אין כאן עניין למיגור, לשנאה, ליריבות. זה הזמן לקבל החלטה אמיצה בה דת מופרדת ממדינה. איש באמונתו יחיה, יהודים, נוצרים ומוסלמים. כך גם לא ניכשל בניסיונות חקיקה הזויים של מפלגת ישראל ביתנו באמצעות בובותיו של ליברמן (חוק המואזין).

ניסיונות ההשתקה או השקיפות הנעלמת הם הבסיס להפיכתנו מדמוקרטיה לדיקטטורה. יש כאלה שסבורים אולי שזהו הפתרון לעם היהודי. ממש לא! תסתכלו סביבנו ותבינו מהו גורל דיקטטורות. האם כדי להבין כמה טובה הדמוקרטיה צריך להורסה? חלק חשוב בשקיפות ובדמוקרטיה הוא הבעת דעה הגם שאינה ערבה לאוזנו של השומע. לא חייבים לקבלה, אבל חובה לשמוע אותה.