מהפכת ההפרטה - צמיחה או פירוק

בשלושת העשורים האחרונים מתחוללת בארץ מהפכת הפרטה, אשר השפעותיה העמוקות משנות לחלוטין את פני החברה הישראלית. מהפכה זו מכתיבה את פירוקה של מדינת הרווחה, גורמת לדחיקתם של בני המעמדות הנמוכים אל מתחת לסף העוני, מגדילה את אי-השוויון הכלכלי ומרכזת את השליטה במשק בידי קבוצה צרה של בעלי הון. כל זאת תוך שימוש ברטוריקה של "שוק חופשי" ו"אי-מעורבות ממשלתית".

"השלטון שיצרנו לעצמנו עשוי להפוך למפלצת שתשים קץ לחירותנו", כתב מילטון פרידמן (פרופ' לכלכלה שכיהן כראש החוג לכלכלה באוניברסיטת שיקגו וייסד את האסכולה הניאו-ליברלית) בספרו "חירות וקפיטליזם". על-מנת שזה לא יקרה, המליץ פרידמן לצמצם את מעורבותה של הממשלה ככל האפשר. הצעדים עליהם המליץ הם הסרת הפיקוח של הממשלה על שוק ההון, העברת הנכסים והשירותים שברשות הממשלה לידיהן של חברות תאגידיות וקיצוץ בהוצאות על תוכניות רווחה.

בספרה "דוקטרינת ההלם" כותבת נעמי קליין, שהחזון הניאו-ליברלי "אף שהוסווה תמיד בשפת המתמטיקה והמדע, עלה לחלוטין בקנה אחד עם האינטרסים של חברות רב-לאומיות גדולות, שמטבען רעבות לשווקים חדשים שאינם נתונים לפיקוח. בשלב הראשון של ההתפשטות הקפיטליסטית סיפק הקולוניאליזם את הצמיחה הרעבתנית הזו, שהרי 'גילה' טריטוריות חדשות ותפס קרקעות בלי לשלם עליהן. ואחר-כך הפיק נכסים מן האדמה בלי לפצות את האוכלוסיה המקומית. המלחמה שאסר פרידמן על 'מדינת הרווחה' ועל 'הממשלה הגדולה' צפנה הבטחה למקור חדש של רווחים מהירים - אלא שהפעם לא מדובר בכיבוש של טריטוריה חדשה, אלא המדינה עצמה אמורה להיות הסְפָר החדש: נכסיה והשירותים הציבוריים שלה יימכרו במכירה הפומבית במחיר נמוך בהרבה משוויים האמיתי".

לפי תפישה זו, האינטרס שמאחורי המילים היפות "שוק חופשי" ו"אי-מעורבות ממשלתית" הוא הרצון לרווחים מהירים. המרוויחים הם בעלי החברות התאגידיות, והמפסידים הם האזרחים הפשוטים.

כיצד עובדת השיטה?

ביום עיון על הדמוקרטיה הישראלית שהתקיים ביוני 2011, הסביר ההיסטוריון החברתי, פרופ' דניאל גוטווין, את דרך פעולתו של הניאו-ליברליזם בארץ. הדוח של ה-OECD משקף את העובדה שישראל מובילה בשיעור מהיר של צמיחת פערים, גידול בעוני והרס מנגנוני מדינת הרווחה. "זו המדיניות שמתרחשת פה", מדגיש גוטווין, "זה לא כישלון של המדיניות, זו המדיניות! העוני בישראל אינו נגרם בגלל שהמדיניות אינה יודעת להתמודד איתו, אלא בגלל שזו המדיניות - לייצר עוני! ואיך אני יודע את זה? כי לצד העוני יש הצטברות בלתי-פרופורציונלית של עושר! זאת אומרת שלמשוואה הזו יש שני חלקים".

דברים אלו של גוטווין עולים בקנה אחד עם טענתה לעיל של קליין, ומהם עולה שהתעשרותם של בעלי המעמד העליון בישראל באה על חשבונם של בני המעמד הבינוני שנשחק ושל בני המעמד הנמוך, שנעשים עניים יותר ויותר. וכיצד עובדת השיטה? על כך אומר גוטווין: "המנגנון היעיל ביותר לייצור אי-שוויון במדינת ישראל הוא הרס מנגנוני מדינת הרווחה", שתוצאתו גידול בהוצאה הפרטית על שירותים כמו בריאות וחינוך, שעד כה ניתנו כשירותים ממשלתיים בחינם.

על ההתדרדרות במבחני ההישגים הבינלאומיים בחינוך, אומר גוטווין: "כל השירותים החברתיים הופכים להיות זכויות אזרחיות, סחורות! וחלק גדל והולך של הציבור הישראלי לא מסוגל לקנות אותן, וככל שהוא לא מסוגל לקנות אותן, הוא לא משיג הישגים. אז מה הפלא הגדול? אנו לא משיגים הישגים כי מפריטים!".

פתרון הימין: הבניה סקטוריאלית

ואם כל-כך רע, נשאלת השאלה, כיצד מתחמק הימין מלשלם את המחיר הפוליטי על דרדורה של החברה הישראלית, ועל כך עונה גוטווין: "כשפירק את מדינת הרווחה, הבין הימין שהוא צריך לדאוג לבוחריו, והפתרון שמצא הוא הבניה סקטוריאלית". לפי תפישתו, השסעים בחברה הישראלית הם תוצאתה של הבניה מכוונת ותולדה של העידן הניאו-ליברלי. "ישראל היא מדינת הגירה, ומה שקורה בדרך-כלל במדינות הגירה הוא שהסקטורים עוברים תהליכים של הכלה אל תוך החברה. 'הנס הסוציולוגי' שמתחולל בישראל, שבה כביכול לא מתרחש תהליך ההכלה, הינו תוצאה של פירוק המנגנונים שהיו אמורים לבצע אותו".

המצב בחברה החרדית יכול לשמש דוגמה לאופן בו מתרחש תהליך השיסוע והסקטוריאליזציה של החברה הישראלית. לתפישתו של גוטווין, לא נכון לומר שהחרדים בישראל הם עניים, כיוון שמה שקורה הוא שהעניים הופכים להיות חרדים, משום שזו הדרך היחידה לשרוד באין מערכות רווחה. "כל הסקטורים - החרדים, ש"ס, הרוסים ואחרים - שמדברים עליהם כעל עובדות, הינם תולדה של ההבניה הניאו-ליברלית".

מפלגת שס היא תופעה פוליטית שמדגימה תהליך זה, שכן תחילתה בשנת 1984: "אותן קבוצות חלשות, שאינן מסוגלות לרכוש בשוק את השירותים, מנצלות את הכוח הפוליטי שלהן, ומתארגנות סביב מכנה משותף פרימורדיאלי (קדמוני)". אותה תופעה קורית אצל הערבים: "המדינה יצאה - התנועה האיסלאמית נכנסה", ובהתנחלויות: "ההתנחלויות הן מנגנון שיחוד סקטוריאלי, שאותו גורם ניאו-ליברלי, שמפרק את מדינת הרווחה, מודיע לאוכלוסיות החלשות בישראל: 'בעודני מפרק לכם את החינוך ואת הבריאות וכדומה בשכונת התקווה, יש לכם אופציה חמש דקות מכפר סבא'".

מהפכת ההפרטה יצרה התנאים לסקטוריאליזציה

ראינו, אם כן, שמהפכת ההפרטה יצרה את התנאים לסקטוריאליזציה של החברה הישראלית, שכן הפכה שירותים כמו חינוך ובריאות לסחורה, שהמעמדות הנמוכים התקשו לרכוש, ובכך עודדה אותם להתארגן במטרה להשיג שירותים אלה על בסיס פוליטי סקטוריאלי.

במאמרו "לקרוע את מסווה ההפרטה", שפורסם בכתב העת "ארץ אחרת" ביוני 2009, כותב גוטווין כי "מהפכת ההפרטה עד כה מלמדת, כי יותר מכפי שהיא הצליחה להוציא את הפוליטיקה מן הכלכלה, היא הכניסה את העסקים אל הפוליטיקה". זאת כיוון שבעלי העסקים הפכו לבעלי אינטרס בהפרטת השירותים החברתיים, והחלו להשתמש בעוצמתם הכלכלית על-מנת להשפיע על הפוליטיקה ועל התקשורת, מה שהביא למצב של הפרטת הפוליטיקה והתקשורת, תהליך שאנו עדים לו בשנים האחרונות.