ערוץ 10, דפני ליף, וצחוק הגורל

בימי השיא של המחאה החברתית היו רבים וטובים שחשו שאכן אנו עומדים בתחילתה של מהפכה אמיתית. לעומתם, היו מעטים ורעים שחשבו שזוהי רק בועה תקשורתית שתתפוגג מבלי להשאיר שום השפעה אמיתית. במבט לאחור, האמת הייתה באמצע. אומנם מהפכה לא קרתה כאן, אבל שינויים אכן חלו. היום ניתן לקנות ב-13 שקלים גביע גבינה שעלה אז למעלה מ-16 שקלים, הוקמה ועדת טרכטנברג שהממשלה קיבלה במפתיע חלק ניכר מהמלצותיה, ולא קברה את הדוח שלה במגירה, וגם את ניצחונה של שלי יחימוביץ' בבחירות להנהגת מפלגת העבודה ניתן לייחס במידה רבה להשפעתה של המחאה החברתית.

אבל בועה תקשורתית זו הייתה, ואין ספק שאלמלא מה שהגדיר רביב דרוקר כ"רוח גבית מטורפת" מצד התקשורת, לא היו יוצאים כה רבים לרחובות. צחוק הגורל הוא שדווקא רביב דרוקר וחבריו, שהם אלה שניפחו את הבועה, עלולים להיווכח שהם כרתו את הענף עליו הם יושבים. במוסף ז'ורנל של מעריב הופיע הקטע הבא: "כל הגורמים בשוק הטלוויזיה המסחרית מוכנים להסכים על דבר אחד: דפני ליף היא אחראית מרכזית למשבר הפוקד אותו. בעקבות המחאה החברתית בחודשי הקיץ, הם טוענים, הבינו חברות מסחריות רבות שפרסום מוצרי צריכה בעת הזאת עלול לעורר כלפיהן אנטגוניזם והחליטו להצניע לכת. שוק הפרסום הצטמצם בהתאם".

מובן שקשה להעריך את השפעת הירידה בהכנסות מפרסום על הקשיים שנמצא בהם ערוץ 10, אבל תרומה נכבדת לקשיים, ויותר מכך להערכת הסיכויים לצאת מהם, יש ודאי לירידה זו בהכנסות. ברור גם שלא רק הקשורים לערוץ 10 נפגעו, כיוון שגם רשת וקשת הקטינו את היקף פעילותן, ולדבר יש השפעה ישירה על רבים מהעוסקים בתחום.

שוב ושוב אנו נוכחים לדעת עד כמה קשה לחזות את תוצאותיהם של מאורעות רבי משמעות. לפני המהפיכה המצרית כמעט איש לא שמע על התנועה הסלאפית שמסתמנת ככוח השני בגודלו במצרים, ואיש לא חזה שהתנועות האיסלאמיות יקבלו כשני שליש מקולות הבוחרים. באותה מידה, איש מאנשי התקשורת אפילו לא חלם על כך שתמיכתו במחאה תחזור אליו כבומרנג. הלקח היחיד שניתן ללמוד הוא להיות קצת יותר צנועים, וקצת פחות נלהבים. לעולם לא נוכל להיות מספיק חכמים כדי לחזות את העתיד.