פיצה או פיצוי

היום צום עשרה בטבת, אחד מארבעת הצומות שנקבעו לזכר חורבן בתי המקדש ואובדן העצמאות היהודית בארץ ישראל למשך אלפיים שנה. בעשרה בטבת שנת 588 לפני הספירה הטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים וכעבור שנה וחצי חרבה העיר. עוד בתקופת המקרא נקבע צום עשרה בטבת לציון תחילת המצור על ירושלים.

כשאני קורא את הכותרת המשנית - "רומן מכתבים" - אני מצפה ליצירה אפית ארוכה, כתובה בפרוזה, בה ריבוי גיבורים, מרכזי התרחשות ועלילה, שבאים לידי חשיפה בהתכתבות בין שני גיבורים או יותר; והנה, רומן שלפנינו שובר את כל המוסכמות עליהן גדלנו ולמדנו: "השמות שמורים במערכת" כתוב כולו בלשון פיוטית מאוד, אין בו כמעט התרחשות, וזאת שישנה - היא על הרוב חשודה כווירטואלית, ושני המתכתבים ביניהם - משורר ומשוררת - הם חסרי שם.

טוב עשה שר הדתות, יעקב מרגי, כאשר אימץ את חוות הדעת הקובעת, כי אין מניעה שנשים ישאו הספדים במהלך לוויות. אך זה אינו סוף פסוק. ראוי לקבוע, שמילוי הוראה זו יהיה תנאי להענקת רישיון למתן שירותי קבורה. חובה על כולנו לבדוק, לדווח ולסייע בזמן אמת. משום שאם ההוראה לא תיאכף בצורה מיידית, פסקנית ומלאה – אין לה כל משמעות.

רב הניסתר על הניגלה של פעילות אנשים אלה בכנסת ומחוצה לה, המשרתים אינטרסים עיסקיים של בעלי ההון והחברות הגדולות, מול הפוליטיקאים המחוקקים בכנסת.

"וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם" [בראשית מ"ח, ז'].