התקוממות המודרים

לא היו סימנים מקדימים, אבל זה קרה שוב: אמנון אברמוביץ' היכה שוב. לאחר שהתקפל בבושת פנים והתנצל בעקבות הפארסה שבה הודיע על "התיק הכבד ביותר שיונח על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה", תיק שבו לדבריו היה אמור בנימין נתניהו לככב – פרסם האיש והאתרוג מאמר בעיתון הבית שבו רמז לכך שכדאי לנתניהו להיזהר בבואו להתעסק עם הרפורמות בבית המשפט משום שלא ננעלו דלתי תביעה ונקמה, כפי שאירע פעם ליעקב נאמן בהיותו שר משפטים לזמן קצר.

למה רומז האיש והאתרוג – שמי שהולך נגד המערכת הוותיקה ומבקש לשנות את הסדר הישן, כלומר פועל לבטל את יתרונו הבלתי מוסרי של השמאל במערכת השיפוטית – המערכת דואגת לתפור לו תיק?! לא ייתכן, הרי אברמוביץ' יוצא נגד נאמן, יריב לוין, זאב אלקין ודני דנון. מבחינתו, הם המסוכנים ולא המערכת המשפטית, הלא כן?...

כדאי לחזור על כך שוב ושוב: מבחינת השמאל הישראלי, מעולם לא התרחש מהפך שלטוני. נכון הוא שהציבור חוזר ובוחר בממשלות שמרניות, אבל מוקדי הכוח במערכת המשפטית, באקדמיה ובתקשורת, נותרו עד היום בלתי בחירים, כלומר נתונים בידי קבוצה מצומצמת שיש לה דוברים לאינסוף, שמדי פעם משחררים רמזי איום מתוך הנחה שהמבין יבין וד"ל. את מאמרו בנה אברמוביץ' סביב הטענה, שמה שמניע את נתניהו הוא הפחד. אני דווקא חושב שמאמרים כאלו בסגנון הקונסיליירי של השמאל מעידים דווקא ההפך; הפחד נמצא אצל המאיימים...

זאב אלקין, יריב לוין ואחרים בהנהגה הצעירה של הליכוד וגם של המפלגות הסובבות אותו, שייכים לדור שלא ידע את מפא"י ואת שלטון הפחד שהשליטה, כלומר דור שגדל כבר תחת שלטון הליכוד. התודעה שלו משוחררת כנראה הרבה יותר מדור הנסיכים, שעדיין עושים את חשבונה של תקשורת אוהדת. אין כמעט מחלוקת על התכנים, וחלקם הגדול תומך במהלכים של הצעירים, רק חושב שאפשר להשיגם בדרכים פחות רועשות ובלי התנגשות פומבית.

הצעירים, לעומתם, עושים את חשבון שנות שלטונו של הליכוד, ואינם מוכנים להסכין יותר עם העיוות הבלתי הגיוני המתקיים במוקדי הכוח שהזכרנו לעיל. הציבור הישראלי בחר את נציגיו גם לשם כך – לתת סוף-סוף ביטוי לקול הרוב במקומות הללו שהודר מהם כמעט תמיד.

אין סיבה שבבית המשפט, כמעט שלא יהיו שופטים בעלי השקפת עולם שמרנית. אם בית המשפט מתיימר לשפוט גם ביחס לערכים ואפילו ביצע מחטף חוקתי – אדרבה, חיוני שמקום כזה יכוון גם על-ידי נציגים של החלק הגדול יותר בציבור שעד כה לא היה לו כמעט מקום בהיכלי המשפט.

אין סיבה שבאקדמיה יתקדמו וימונו כמעט רק מרצים וחוקרים בעלי השקפת עולם ליברלית ואפילו ליברלית קיצונית. הסטודנטים הפוקדים את ספסלי הלימודים מחזיקים ברובם הגדול בהשקפת עולם שמרנית (ימנית, דתית וכן הלאה). אין סיבה שמי שילמד אותם (במדעי הרוח והחברה) יהיו בעיקר מרצים בעלי השקפת עולם צהובה לזו שלהם. בישראל מסתובבים עשרות דוקטורים צעירים שאין להם מקום באקדמיה רק משום שאינם משתייכים לשבט הפוליטי הנכון. ואם אין מקום באקדמיה, חשוב להקים מכוני מחקר מעולים שיקלטו את המוני הדיסידנטים הללו. בעזרתם תגובש האליטה החלופית לזו המתנוונת שאברמוביץ' הוא אחד מדובריה.

משום כך גם אין סיבה שאמצעי התקשורת הציבוריים יאוישו כמעט רק בעיתונאים, שדרנים ומגישים בעלי השקפת עולם שמאלית (במינונים שונים), אחרת מזו של רוב הציבור. הציבור משווע לשמוע בערוצי הטלוויזיה והרדיו השונים גם את קולו.

הנה, למשל, אנחנו שומעים לאחרונה קדימונים ביחס לעונה החדשה של הכאילו סאטירה "ארץ נהדרת". ברור לכל, שמדובר בתוכנית של שבט השמאל המכוונת נגד הציבור השמרני על נבחריו, ערכיו ואמונתו. לפעמים זה מצחיק ולפעמים לא. זכותם. מדוע לא ירים הערוץ הראשון את הכפפה ויהפוך את "לאטמה", ערוץ הסאטירה האינטרנטי המצוין, לתוכנית הדגל שלו? חישבו על המדרוג (רייטינג) הרב שיקבל הערוץ, על התחרות הבריאה בין שתי התוכניות, ובעיקר על הציבור שישמח לצפות גם בתכני סאטירה מושחזים המדבררים את קולו. מדוע לא?!

השליטה רבת השנים של השמאל במוקדי הכוח הללו הביאה לשליטה בתודעה הציבורית, לפיה עיתונאי טוב הוא אחד האוחז בהשקפת עולם שמאלית, שופט טוב הוא זה המגשים את ערכי הליברליזם היותר קיצוני, ואיש רוח או חוקר באקדמיה ראוי לשמו רק אם הוא מקדם רעיונות מסוימים, אתם יודעים מאיזה כיוון.

מה שמאפיין את הקדנציה הנוכחית של ממשלת הליכוד וחברות הקואליציה האחרות נעוץ בדיוק בנקודה הזאת – דור ההנהגה העתידי של מדינת ישראל מבקש לשנות את המצב הזה מעיקרו. הפעילות הזאת דוחקת את השמאל להתגוננות מתמדת, כלומר להתקפה בלתי פוסקת על כל מה שזז: מראש הממשלה שהוא ה"אשם" העיקרי בשינוי הכיוון, דרך חברי ממשלה "סורחים", עבוֹר לחברי-כנסת "מסוכנים" ועד להתקפות פרועות ומכלילות נגד הציבורים המזוהים עם מפלגות הקואליציה: בדרך-כלל חרדים, מתנחלים ופה ושם גם ציונות דתית (ראו התחקיר המביש שהתפרסם בידיעות אחרונות לפני כשבועיים ביחס לגרעיני הציונות הדתית בעיירות הפיתוח).

שבוע אחר שבוע אנחנו עדים ל"סערות" ו"מהפכות" המנסות לייצר אי-נחת מתמדת בקרב הציבור כלפי השלטון הנבחר, לאמור: נכון שיחסית למהומות ולרעות הסובבות אותנו אנחנו אי של שפיות ויציבות; נכון הוא שהכלכלה מצוינת והביטחון לא רע, תודה לאל, ובסך-הכל חיי התרבות פורחים – אבל אל תשכחו שרע לנו, כל-כך רע, והעם דורש משהו, ומי ששולט בנו מסוכן לדמוקרטיה כי רק אנחנו יודעים מה טוב לכם, ועד שלא תבחרו בנו נמשיך לספר כמה רע לכם, כל-כך רע. ככה זה כש"בני חושך" שולטים בנו.

אז החדשות הרעות הן, שכאשר תחלוף סערת ההדרה, יתייצב סקנדל חדש לפתחנו. החדשות הטובות הן, שכל זה מעיד על כך שהחברה הישראלית הולכת ומשתנה לטובה. אל תאמינו לכל העורבים הקורעים את בגדיהם לאות אבל. בניגוד לתחזיות האימה, החברה הישראלית מתקדמת לקראת דמוקרטיזציה מלאה יותר, שבמסגרתה מוסטים לקדמת הבמה גם ערכיה של ישראל השנייה. החיכוך האמיתי שעתיד להיווצר פה בין השמרנות לליברליזם במינוניהם השונים, עתיד להביא אותנו למקום טוב הרבה יותר מזה הנוכחי.