סימפוניה לשפה העברית במדרשת שדה בוקר

מדרשת שדה בוקר פתחה את שנת 2012 בקונצרט חגיגי, בו נוגנה הסימפוניה לכבודה של המילה העברית הרכה והמלטפת, לצד המילה העברית הכואבת , לעתים דומעת, לעתים גם זועקת בניצוחה של המשוררת והמחנכת, אילנה שחף, הרוח החיה באירוע "ימי שירה במדבר" בשדה בוקר, כבר שנים רבות.

ללחן היו שותפים עשרות רבות של שוחרי המילה בשפה, בה נכתבו המלים: " וַיִּקְרָא אֱלוֹהִים לָאוֹר יוֹם, וְלַחֹשֶך קָרָא לַיְלָה, וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד".

מרחבי שקט ומרבדי נוף מדברי יחד עם מאות רבות של שוחרי שירה מכל הארץ האזינו שלושה ימים בקשב ובעניין לסימפוניה, שלעולם לא תיגמר.

בית הכנסת במדרשת שדה בוקר היה מלא מפה לפה בקהל אוהבי שירה עברית ששמעו דְּבַר אִשָּה בְּחֶדְוָה, דְּבַר אִשָּה בְּעֶרְגָּה, דְּבַר אִשָּה עָרֵב, דְּבָרָהּ של שירה נפלאה, שקראה המשוררת חמוטל בר יוסף תוך דיאלוג עם שירה כובשת לב של המשורר מירון איזקסון ברוח פרשת ויחי, המסיימת את ספר בראשית. את בית הכנסת עטפו מלות שירה יפה של אליעז כהן, איש כפר עציון, יפתח בן אהרון, בן קיבוץ גבעת חיים, ועוד שורה של משוררים צעירים, שריגשו את הקהל במילות שירה.

האודוטוריום במדרשה היה מלא מפה לפה של אוהבי שירה, שזכו לשמוע עברית של שלום, עברית בונה גשרים בין יהדות, אסלם ונצרות.

הרב מנחם פרומן, איש תקוע, העלה מארון הספרים היהודי מלים רכות עֲדוּיוֹת בעדיי חן של שירה, המוצאת שפה משותפת עם איש רוח מוסלמי, היושב לצידו וחוצב את מילותיו מהקוראן .

ישבתי בירכתי האודוטריום, גמאתי בצמא כל מילה של הרב מנחם פרומן. תוכי זעק זעקה דמומה שואלת, מדוע סימפוניית המלים היפות בשפה העברית - המתכתבות עם ארון ספרים יהודי, אותו שר לבו החם של הרב פרומן - אינה מתנגנת בכל רחבי הארץ הפצועה והשסועה , המדברת לעתים יותר מדי רבות בעברית מובסת ובוטה, בעברית אלימה רווית שנאהץ

בשדה בוקר חשתי, שלכאבי ארצי יש מזור, לו שירת הרב מנחם פרומן ורוחו הייתה מפלסת דרך ללב ולתודעה של החברה הישראלית.

באולם אחר האזנתי לפרקים של קונצרטו למלים, שחצב עמוס קינן בספרו "אשמת שומרון". מלים ששרו: "שומרון, עמק דותן ,יפהפה, פורח, בקצהו מדרונות שחים לאיריס כחול". ומאמין ששם "יכול לעבור גבול בין שכנים , לא בין אויבים, האיריס פורח גם בגלבוע שלנו" (שם עמ' 136).

יחד עם מאות רבות של צופים הייתי קשוב לקולות האיריס, הכלנית וְהַגֵּר הדוברים אלינו במילותיו של סופר מחונן , עמוס קינן . מלים שהזכירו למאזינים, שגם לגר החי בתוכנו, על פני אותם מרבדי פרחים , יש מאוויים לבית לאומי ולמולדת, וכי לשני העמים זכות לחיים בארץ הזו, זה לצידו של זה.

מאות שוחרי המלים, שחצב עמוס קינן, זכו גם להאזין להרכבים מוזיקליים של תלמידי התיכון הסביבתי בשדה בוקר בהנחיית המורה יואל כהן ולזמרת רונה קינן, בתו של עמוס, במופע הוקרה מלהיב לזכרו של אביה.

באולם אחר דמעתי עם רבים עת פסעו לעברנו מילות הכאב של המשורר אבא קובנר. משורר שחי בשירתו את החיים של טרם אימת השטן, שהפכה את אירופה לבית משוגעים של שכול במשך שש שנות שריפה. משורר ששירתו חיה ונושמת באהבה ובדאגה גם את מה שנבנה כאן מחדש.

בימי שירה במדבר חגגו מילותיו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק, לצלילי כלי מיתר של צעירים . הם העניקו חיים חדשים למילותיו של ביאליק עם חן ויופי של נעורים ישראלים . אודה בגילוי לב, שאחרי עשרות שנות מפגש שהיו לי עם שירת ביאליק , זכיתי במדרשת שדה בוקר לקבל את השיעור החוויתי והמרגש ביותר של שירת ביאליק, והפעם הביצוע הוא של נעורים ישראלים תוססים ויפים.

את הקול הנשי הובילה המשוררת דורית ויסמן יחד עם המשוררות סבינה מסג, יערה בן דוד, נורית זרחי ודפנה שחורי. את קולה של השירה הצעירה, שירת משוררי העתיד של ישראל הובילו שלושה מנחים דניאל עוז, רועי צ'קי ארד ואמיר אור.

אין דבר מרגש יותר מאשר לראות עשרות שוחרי שירה וכותבי שירה יחד עם עשרות תלמידים מהתיכון הסביבתי פוסעים לפני עלות השחר למסע זריחה עוצר נשימה בהדרכת אלון ואיתי, הבן והנכד של הפסל עזרא אוריון, לעבר האתר המיוחד שהקים אביהם. המסע הזה הוסיף חן ייחודי לסימפוניה שנוגנה שלושה ימים בשדה בוקר.

בחן רב הנחתה המשוררת יערה בן דוד ערב לזכרו של איש החזון והמעשה, לובה אליאב. היה זה ערב כואב, כשנחשפנו פעם נוספת למלים, שחצב לובה אליאב , ואנחנו החמצנו את עוצמתן כי לא היה בנו הכוח לקיים במילותיו של לובה אליאב את אשר אמר הנביא יחזקאל: "...וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָּכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם ..." . ומאחר שמאנו להקשיב נותרנו "בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת " ולצערי, עצמות יבשות.

אני מצר על כך, כי רשימתי מקפחת יוצרים רבים וטובים , שתרמו ללחן היפהפה של "ימי שירה במדבר" בשדה בוקר ב-ט'-י"ב באב
4-7 בינואר. זה המחיר של יריעת מלים קצרה הקצובה לי. אך אינני יכול לסיים בלי לציין את המפגש, שחתם שלושה ימים מופלאים של שירה, המפגש בין המשורר חיים גורי והסופר עמוס עוז, ששוחחו על נופי ארץ ונופי נפש ביצירתם. עם הטעם הֶעָרֵב של המפגש הזה נפרדו המאות, שהתקבצנו בשדה בוקר מקרית שמונה בצפון עד אילת בדרום.

שלום לך שדה בוקר, שלום לימי שירה במדבר. תודה על החוויה, ולהתראות במפגש הבא.