ביום חמישי 5.1.12 התקיים ערב זכרון ל
דב יודקובסקי בבית העיתונאים בתל אביב. בין הנואמים היה ראש המוסד לשעבר
מאיר דגן שאמר את הדברים הבאים: "להערכתי האישית, בתקופה הקרובה רמת האיום לתקיפה קונבנציונלית על ישראל יורדת דרמטית, והיא תמשיך לרדת לפחות בשנה - שנתיים הקרובות".
ברגע ששמעתי את דבריו היה ברור לי שהסבירות למלחמה קרובה היא גבוהה ביותר, ועלינו להתחיל לדאוג ולהיערך מיד למלחמה. ביום שישי 6.1.12 הופיע הרמטכ"ל לשעבר
דן חלוץ ב"קתדרה" בבית חיל האויר בהרצליה במסגרת "שישי אסטרטגי", וקבע בפסקנות: "אירן מהווה איום חמור מאד (על ישראל), אבל בינו לבין איום קיומי יש מירווח". זה בסתירה לשלל ההצהרות שלו בעת כהונתו כרמטכ"ל שם הצהיר במפורש כי: "הגרעין האירני הוא האיום הקיומי היחיד על מדינת ישראל". ברגע ששמעתי את דברי הרהב והיוהרה הללו של "גאוני הביטחון" החלו לנסר בחלל האויר אזעקות "סבירות גבוהה למלחמה" ואפילו גבוהה ביותר.
ניתוח אירועים מוטעה
בעקבות מחקר מעמיק שעשיתי על פעולת קהיליית המודיעין הישראלית ב-50 השנים האחרונות, עולה מסקנה מדאיגה ביותר. בכל 12 המקרים בהם היה איום אסטרטגי על מדינת ישראל, קהיליית המודיעין הסיקה מסקנות מוטעות מניתוח האירועים שהתגלו בשטח. זה במקרה הטוב. בשלושה מקרים לא היה למודיעין שמץ של מושג על הכנות האויב למלחמה.
הביזיון הראשון היה מבצע "רותם" ב-1960 כאשר הצבא המצרי נע לתוך חצי האי סיני במלוא עצמתו ונערך בגבול הישראלי מבלי שהמהלך התגלה לצה"ל.
הביזיון השני היה שבפברואר 1967, בכנס הפיקוד הבכיר של צה"ל, ראש אמ"ן האלוף אהרן יריב הצהיר בנחרצות "שהסבירות למלחמה נמוכה ביותר ואין סיכוי למלחמה לפני שנת 1971". ארבעה חודשים לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים...
בספטמבר- אוקטובר 1973 התחולל הביזיון השלישי שהיה פיאסקו של ממש וכמעט גרם לאסון לאומי בלתי- הפיך. למרות 412 התרעות למלחמה שהגיעו בכל הרמות האפשריות החליטו ראשי קהיליית המודיעין כי הסבירות למלחמה נמוכה ודבקו בעמדתם עד ליום שבו פרצה מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר 1973.
והיה כמובן הכשל המחפיר ב-נובמבר 1977 כאשר נשיא מצרים סאדאת הגיע בטיסה לישראל כדי לחתום על חוזה שלום, והפיקוד של צה"ל העריך כי זהו תרגיל הטעייה במסגרת הונאה לקראת תקיפה מצרית בסיני.
כשל נוסף היה בהערכת תגובת הצבא הסורי למהלכי צה"ל בבקעת הלבנון במבצע "אורנים" 1982 (מלחמת לבנון הראשונה); והיו הכשלים הסידרתיים בהערכת מהלכי האויב הערבי המקומי (אש"פ) ב-1988 ו- 2000 ("האינתיפאדות").
ולסיום הביזיון המחפיר של אי- ידיעה בסיסית על התוכנית הלובית לייצור נשק גרעיני שכמעט הבשיל מבצעית ב-2003; וסוכל למזלנו ברגע האחרון בידי מעצמות המערב.
ושיא כל השיאים - הכשל הסידרתי בהבנת תהליך פיתוח הנשק הגרעיני באירן. לא שכחנו את הצהרותיו הנחרצות של מאיר דגן בינואר 2011 כי במקרה הרע יהיה לאירן נשק כזה רק ב-2015 ואם נפעל נכון רק ב-2018... וזאת בשעה שלאירן יש כבר מזמן נשק כזה ולאחרונה היא הצליחה לייצר ראשי נפץ גרעיניים נישאי- טילים (!).
מסר בוטה לארה"ב
עד היום טענו כל אנשי קהיליית המודיעין הישראלית כי המידע שאני מעלה על נשק גרעיני אופרטיבי באירן הוא הזוי לחלוטין, ולפתע בראיון ראשון שנתן ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין ל
בן כספית (
מעריב 19.1.12) נשמעו זמירות אחרות: "אם האירנים יתכנסו היום בערב ויחליטו שהם מפתחים פצצה באופן חשאי יש להם את כל האמצעים והמרכיבים לעשות זאת". בוקר טוב עמוס, יפה שהתעוררת מהתרדמת.
על-רקע המידע המודיעיני "העדכני" של ידלין מקבלים משמעות מרתקת דבריו של השגריר האמריקני בישראל דן שפירו בראיון לבן כספית במוסף השבת של מעריב (13.1.12): "אירן לא תהיה גרעינית והלחץ עליה גובר והאופציות הצבאיות על השולחן. צריך להיות ברור שארה"ב מתייחסת לאיום האירני כמו ישראל".
פירוש הדברים הוא שכאשר הלחץ של הסנקציות אכן יהיה עוצמתי ואפקטיבי ואירן תעמוד לפני משבר כלכלי אמיתי (אפריל - מאי) האירנים יגיבו. התגובה תהיה חדה וברורה. לא סגירת מיצרי הורמוז אלא ניסוי גרעיני גלוי באתר המדברי דשט לוט. האירנים "יקריבו" פצצה אחת כיוון שבקרוב בעקבות השלמת הייצור בפורדו יהיה להם חומר לעשר פצצות חדשות.
זה יהיה מסר בוטה לארה"ב, כפי שעשה המשטר המטורף של צפון קוריאה ב-2006 ושינה את כל כללי המשחק. ארה"ב וישראל יאלצו לפעול ומיד. מהלך כזה באפריל-מאי 2012 יביא למלחמה איזורית גדולה.
מחזוריות של מלחמות
ועוד לא אמרנו מילה על ה"אביב הערבי" וה"חורף האיסלאמי" שנחתו בהפתעה מוחצת על קהיליית המודיעין שלנו. מה שדגן, ידלין וקודמיהם בתפקידי ראש המוסד וראש אמ"ן לא הפנימו היא העובדה שיש מחזוריות במלחמות בין התנועה הציונית והתנועה הערבית הלאומית שנמשכות כבר תשעה עשורים מאז 1920. ב-92 השנים הללו היו אחד-עשר עימותים במתווה של מלחמה (לא כולל ביטחון שוטף ופעולות תגמול). חלקם מלחמות קונבנציונליות של ממש וחלקן לוחמת גרילה מוגברת. בכל עשור יש לפחות עימות אחד (עם שני חריגים).
משך ההפוגות בין העימותים נע בין 11 שנים (מקסימום) ל-שש שנים (מינימום). הממוצע הוא שכל שבע שנים יש מלחמה. כזכור המלחמה האחרונה הייתה מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006. לידיעת האדונים
תמיר פרדו והאלוף אביב כוכבי - זה היה לפני שש שנים..
המסקנה ברורה: לאור האירועים במרחב הערבי - איסלמי בשנה האחרונה, ולקראת השלמת השלב העיקרי בפיתוח תוכנית הגרעין האירנית יש סבירות גבוהה מאד למלחמה בשנה הקרובה בין מדינת ישראל לבין האומה האיסלאמית.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
