אסון ידוע מראש : "הינתקות"

תוכנית ההינתקות של אריאל שרון טומנת בחובה סכנות רבות, סכנות שמוליכות לאסון כבד. אסון שניתן עדיין למנוע, כמו כל אסון ידוע מראש.

במאמר זה אגע בשני נושאים: הטרור כסכנה אסטרטגית וסכנת הקרע בעם.

הטרור כסכנה אסטרטגית

בעבר נתפס הטרור הערבי על-ידי "מומחי ביטחון" בישראל "כמטרד", הם המעיטו בערכו כדי לאפשר ליוזמי הסכם הקלון באוסלו להמשיך בתהליך.

כיום ברור מעל לכל ספק כי הדבר אינו נכון, כפי שלא היה נכון אז. הערבים הצליחו באמצעות הטרור לכפות את רצונם על מדינת ישראל. מרגע שהשיג את מטרותיו המדיניות או חלקן ושינה את עמדת ישראל, אין משמעות להיותו "מאבק פרימיטיבי", מאבק זה מסתבר השיג את מה שלא השיגו צבאות ערב.

הטרור הפלשתיני הפך לאיום אסטרטגי בגלל הקושי של ישראל להתמודד איתו באופן קונבנציונלי, או בגלל המגבלות שממשלות ישראל מטילות על כוחות הביטחון במלחמה זו.

מפריעה גם התפיסה שאנו חזקים מבחינה צבאית "ומה יכול הטרור כבר להזיק לנו".

כך הידרדרה מדיניות הביטחון של ממשלות ישראל והביאה את ממשלת שרון למחשבה "שאין מה לעשות", אלא ל"הינתק" - הגדרה מכובסת לבריחה.

התפיסה שאש"ף יילחם בטרור טוב מישראל, "ללא בג"צ ובלי ב"צלם" (זוכרים?), הוכחה כשגויה. ערפאת לא רק שלא נלחם בטרור, אלא אף שכלל אותו. רמת הפיגועים עלתה ומספר הקורבנות עלה בהתאמה.
האבסורד במדיניות ישראל הוא שרוצים שגוף שהורתו ולידתו בטרור ייהפך לפתע לשותף אסטרטגי במלחמה בו וכנגד בני עמו.

הבריחה מחבל עזה רק תחזק את התפיסה של ארגוני הטרור והערבים בכלל, שמדינת ישראל נמצאת בקריסה מוראלית וביטחונית ותעודד הסלמה ועלית מדרגה ב"מאבק מזוין לשחרור לאומי" (כך מכנים הערבים את מאבקם). האם אריאל שרון ו"מומחיו" לא מבינים שנסיגה, קל וחומר בריחה, אינם נתפסים במזרח התיכון כסימן לרצון טוב, אלא לחולשה? וחולשה במזרח התיכון גוררת בעקבותיה את המשך המאבק ובמינון גבוה יותר ומסוכן יותר.

חיזורי ממשלת ישראל אחרי מצרים שתואיל להיכנס לחבל עזה ולסייע במלחמה בטרור וב"שמירת השקט", היא לא רק מסוכנת אלא גם פתטית.

מצרים תזכה להכניס לחבל עזה צבא בדמות "מומחים", דבר שנמנע ממנה מאז מלחמת "ששת הימים". מצרים תוכל לכוון את פעילות הטרור ולשכללו כפי שעושה סוריה בלבנון.

מי שמטפח ציפיות שהמצרים ימנעו החדרת אמצעי לחימה לעזה, מטעה בצורה נפשעת את הציבור היהודי בארץ ישראל. הרי אילו רצתה מצרים למנוע העברת אמצעי לחימה נגדנו במהלך כל השנים שחלפו מאז הסכם אוסלו, היו עושים זאת בקלות. מיהו הפתי אשר מאמין כי המצרים לא ידעו או ראו את חפירת המנהרות להברחת אמל"ח. ידוע כי חלק מפתחי המנהרות נפתח לתוך מאחזי צבא /משטרה מצרים.

מי מהציבור הישראלי מאמין שהמצרים לא ידעו על הברחות הנשק? האם מישהו חושב שניתן היה להעביר כמויות נשק וחומרי נפץ ללא ידיעת המצרים ובהסכמתם?

העברת האחריות הבטחונית למצרים תאפשר תנועת אמצעי לחימה בצורה נוחה יותר ו"תחסוך" לארגוני הטרור את המאמץ הגדול בחפירה, הסוואה והתמודדות עם כוחות צה"ל, שעוסקים בניסיונות סיכול ובהצלחה יחסית.

המצאות כוחות מצרים בחבל עזה תפחית במידה ניכרת ואולי אף תמנע מכוחותינו את יכולת התגובה שקיימת היום.

ברור שה"יועצים" המצריים לא יקשו על "לוחמי החופש לעצמאות פלשתין".

האם הגנרל הזקן, אריאל שרון, לא מבין את הסכנה? או שהוא רוצה "לארגן מחדש" את קורות חייו לצרכים היסטוריים?

סכנת הקרע בעם - מלחמת אחים

מאז הסכם אוסלו, הולך ומעמיק הקרע בעם. הוא לובש צורות רבות וכולן הרות אסון. ההינתקות עלולה להביא את הקיטוב לשיא חדש שלא ידענו דוגמתו. להערכתי, אין אריאל שרון ויועציו מבינים את הנחישות של מתיישבי חבל עזה ומאות אלפי נאמני ארץ ישראל.

חוסר הבנתם בלט כאשר הציעו לשרון לערוך את משאל הליכוד, בו הובס ראש ממשלה מכהן תבוסה מוחצת. אבל חוסר הבנה זה מתגמד למול הסכנה מניסיון עקירה וגירוש של אלפי יהודים לגלות בארצם. זהו עלול להיות אסון שסכנתו גדולה מטרור ערבי.

יואל מרכוס, מהעיתון של "האנשים החושבים", הסית לשפיכות דמים: "דמוקרטיה חייבת להגן על עצמה בכל מחיר. לא לזלזל בזכויות המיעוט, אך לפעול בנחרצות בשם הרוב לטובת המדינה, אל תפחידו אומה - שרבבות מבניה נהרגו במלחמות להבטחת עצם קיומה - בשפך דם למען השלום". גישתו מצמררת באטימותה וממחישה את הסכנה ביתר שאת. יואל מרכוס מחשיב עצמו כ"רוב האומה",הוא שכח או מנסה להשכיח שרוב האומה העיפה את אהוד ברק מהשלטון והעלתה את אריאל שרון לשלטון.

רוב האומה שהעלה אותו לשלטון עשה זאת לא כדי שיעקור יהודים.
אבל יואל מרכוס סבור שלמען "מולך הדמוקרטיה" מותר לשפוך דם!
ידע כל מי שמקים מנהלת גירוש ומכנה אותה בשם מעודן "מנהלת הינתקות", מי שמתכוון להקים יחידות גירוש מיוחדות של מתנדבים, אשר יעסקו במשימה הבזויה של עקירת יהודים מבתיהם תוך שימוש באלימות הוא יהיה אחראי לאסון. אסון ידוע מראש.