בתוכנית "סדר יום" ששודרה ביום שני (6.2) התייחסה
קרן נויבך לנושא "שלטון היועצים" שהועלה בגיליון האחרון של "ארץ אחרת". היא ראיינה את פנחס לנדאו, יועץ ופרשן כלכלי, את שוקי הרן, חשב כלכלי לשעבר במשרד האוצר ואת ח"כ פרופ'
אריה אלדד. שלושה מרואיינים שאי-אפשר להדביק להם תוויות של בוגרי הסיירת הסוציאליסטית.
הדיון התמקד בחברת הייעוץ הגדולה ביותר בעולם "מקינזי". קרן נויבך העלתה לדיון שאלה עקרונית כיצד גורם חיצוני, המנותק מכל הוויה ישראלית המתרחשת כאן, נשכר בהוצאות כספיות גבוהות כדי לקבוע לנו איך לחיות ומה לעשות.
הדיון היה במקרה בשבוע של פרשת "יתרו", פרשה הסותרת כביכול את ההנחה של קרן נויבך ושל הנושא אותו ביקשה ללבן מערכת "ארץ אחרת". בפרשת "יתרו" היינו עדים כיצד אדם מבחוץ , כהן מדייני, המנותק מהוויה מונותיאיסטית של החברה בראשה עמד משה , הציע לו הצעות מתקדמות בדבר מנהל משפטי , שהוכחו כיעילות והפכו לנכס תרבותי ומשפטי בתרבות שלנו.
אך מול יתרו - שהתנדב להיות יועץ חיצוני מתוך מניע ערכי טהור , ועבודתו נעשתה לשם שמיים - חברת "מקינזי" היא מכונה של תאוות כסף , וזה המנוע המסוכן שהיא מפעילה .
רומן מסוכן בין צבא לחברת עסקים
הזדהיתי עם דבריו של פרופ' אריה אלדד , שהביע את סלידתו ממעורבות חברת "מקינזי" בצה"ל. וכמי שהיה בעברו קצין רפואה ראשי בצבא , הוא מתייחס לרומן המסוכן בין הצבא ובין חברת העסקים - "לפני שהכניסו אותם היינו במצב נפשי של התבטלות מוחלטת מול עגל הזהב. אם לא הייתה כניעה מנטלית בפני כל מה שעושה כסף , לא היו מעלים על הדעת להכניס את חברת "מקינזי".
פרופ' אריה אלדד לא ברר את מילותיו, כאשר חזר ושנה את האמירה המצליפה נגד חברת "מקינזי" - "כל מה שמעניין אותה - לעשות כסף". הוא התייחס לא רק לשאלות ערכיות אלא גם לשאלות של פעילות בהתאם לחוק - "...שלא לדבר על "מקינזי" , שהתחילו איתם עם חוזה של 20 מיליון
שקל כדין ...והגיעו לחוזה, והפעם בלי מכרז של 100 מיליון שקל".
כמאזין הייתי תמים דעים לא רק עם דבריו של פרופ' אריה אלדד , אלא גם עם ההתרסה של משתתפי הדיון נגד השענות על חברת ייעוץ זרה , וזאת במחיר של מיליונים, כששיא האבסורד הוא שמדינה היא הגוף המבקש מגוף חיצוני לבנות בשבילה חזון חברתי-כלכלי.
המתדיינים והמנחה היו שותפים לדעה, שזו למעשה הכרזה על פשיטת רגל. תפקידן של מפלגות פוליטיות להציע חזון כלכלי-חברתי , ובשם חזון זה עליהן לבוא אל הציבור ולבקש את אמונו .
כאן התהפכו היוצרות. משלמים מיליוני שקלים לחברת הון, שתכתוב חזון כלכלי-חברתי. והחזון הכלכלי-חברתי שלה מעוגן אך ורק ב-ד' אמות של מיקסום רווחים, וכל מה שלא רווחי - OUT.
היה חסר לי בדיון המבורך, שניהלה קרן נויבך ברהיטות לשון ובלי עיגולי פינות, קריאה להתגייסות למערכה על נפשה של החברה הישראלית,
כי ישנם מישורי חיים שאין לבסס קיומם על מיקסום רווח. מערכות כמו בריאות וחינוך אינן נבנות על גישה מקודשת של מיקסום רווח, כפי שמייצגת ופועלת חברת "מקינזי" כיועצת של שררת ההון בתחומים אלו בישראל.
האבסורד שההצעות של חברת "מקינזי" עולות למשלם המסים הישראלי מאות רבות של מיליוני שקלים בתחומי הצבא, הבריאות, החינוך ועוד.
חברת "מקינזי" מייצגת טרנד של מבול רפורמות במערכות, כמו: בריאות וחינוך, המבוססות על היגיון כלכלי ותרבות עסקית ניהולית והתעלמות מוחלטת מאי שוויון חברתי וכלכלי.
בנושאים כמו חינוך ובריאות פועלת חברת הייעוץ על בסיס של צמצום מעורבות המדינה. היא יִבְּאָה לישראל הגיון כלכלי שמשמעותו הפרטה של המימון, הפרטת אספקת השירות והניהול,
תוך הכנסת תרבות עסקית לניהול מערכת החינוך.
זו החברה שהייתה האורים והתומים של דוח דוברת, זכרונו לברכה. אך בעוד הדוח הזה הלך לעולמו, רוחו של הדוח הזה פועמת כיום בעבודות משרדי הממשלה. עדות לכך, אלפי מורים מועסקים באמצעות חברות קבלן במשרד החינוך. אלפי אחיות ציבור בבתי ספר מועסקות בתנאי עובדות קבלן במשרד הבריאות. אלפי עובדים סוציאליים מועסקים בתנאי עבדות של עובדי קבלן במשרד הרווחה.
לחברת מקינזי שמורות כל הזכויות לכך, שתופעות אלו הכו שורש ביחסי עבודה במשרדים חברתיים וחינוכיים, הפועלים על-פי העיקרון מה שלא רווחי אין לו זכות קיום.
אני מודאג , שמדינת ישראל פתחה לרווחה את שעריה לחברות ייעוץ זרות בעלויות של רבבות מיליוני שקלים, כדי שתייעצנה במישורים חינוכיים תוך שימוש בכלים ניהוליים ולא בכלים חינוכיים.
אסיים בדבריו הנחרצים של פנחס לנדאו מכותבי המאמרים בגיליון האחרון של "ארץ אחרת", כפי שהתבטא בראיון עם קרן נוייבך - " חייבים לציין את העובדה שרק "ארץ אחרת" תקף את הנושא. כל המערכות המוסדיות והתקשורתיות מתעלמות מהעובדה , שבאופן שיטתי החלטות גורליות ולא גורליות יוצאות החוצה, נוזלות מהמערכת שנבחרה בבחירות ומהמערכת שמונתה על הנבחרים. תהליך זה הוא אסון לדמוקרטיה."
אני מציע לקוראים לרכוש את החוברת האחרונה של "ארץ אחרת" , לקרוא את הטקסט המרתק של פנחס לנדאו על כוהני הדת של הניהול הגלובלי, כפי שקרם עור וגידים הרסני בכפר הגלובאלי ובכלכלה הישראלית.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
