עשרת המופלאים: הישראלים שמותר להם הכל

החוב העצום של 180 מיליארד שקל מקביל ליותר משלוש פעמים תקציב הביטחון לשנת 2012 (תקציב הביטחון לשנה זו הוא 55 מיליארד שקל), מתחלק בין עשרה טייקונים שהרעידו בשנים האחרונות את ליבם של ישראלים רבים, מראש הממשלה עד אחרון האזרחים. אלה הם האנשים שהגדילו את הונם מרבעון לרבעון ונחשבו לטייקונים-מצליחים בעלי יד מידאס, ולמעשה, עסקו במשחקי כסף, תוך כדי מסע של הלוואות ורכישות בהסתמך על רווחים עתידיים שלא התרחשו.

לעשרת המופלאים מותר להיות בעלי חובות ולא למכור רכוש כדי להחזיר את חובם. הם מחפשים ומקמבנים שיטות להתחמק מתשלומי החוב ושומרים את רכושם הפרטי שלם ללא פגע. עשרת המופלאים הם נוחי דנקנר, עידן עופר, יצחק תשובה, שאול אלוביץ, אילן בן-דב, אליעזר פישמן, פטריק דרהי, דייויד פדרמן, שרי אריסון וידידנו המוצלח לב לבייב, זה שכבר כמה שנים עושה תספורות ותגלחות, "סוחב" חובות, מתבכיין ואחר-כך מהלל את הצלחותיו העסקיות וחוזר חלילה.

בעל החוב הגדול ביותר מבין העשרה הוא יצחק תשובה, החייב 23 מיליארד שקל! האיש שנלחם במדינת ישראל להקטין עד כמה שאפשר את חובת תשלום המיסים שלו מהפקת גז, מאוצרות המדינה; שהמדינה ויתרה לו בהרבה ו"הלכה לקראתו"; תשובה, שכמו כל הטייקונים וכל בעלי משכורות העתק במשק, זוכה להגנה של ראש הממשלה וגופים ציבוריים שונים שפמפמו אותו ואת חבריו בכבוד ובהכנעה, בהלוואות כסף ובתהילה ובמיסים במשורה, ואפשרו להם להגיע לחוב הענק שמאיים על הבנקים בישראל, זאת אומרת על כולנו.

מדיניות ההפקרות שבה יכול היה אילן בן-דב, לדוגמה, לקנות את חברת פרטנר, בהלוואה ענקית כאשר מאחוריו חברות בלתי יצרניות, לא מרוויחות כלום, כסף חלול, היא פשע מוכח של הטייקון והסביבה בה הוא פועל. העובדה שעידן עופר יכול להתווכח ולהקטין את חלקו בהוצאות לשיקום ים המלח שנהרס במהלך כריית המינרלים לטובת החברה, וכל שאר המעללים של עשרת המופלאים, מונחים לפנינו בצורה של חוב ענק שהמופלאים ישלמו אותו או לא. החבורה שהכל מותר לה, כל אחד בדרכו, לא השקיעה מכספה הפרטי, אלא רק מעסקי אוויר ומניפולציות "עסקיות". זוהי בעיה פיננסית ומוסרית של קבוצת מתעשרים שהכל מותר לה.

בעת שאנחנו, השכירים של "מעמד הביניים", אלה שלמדו ועשו תארים כדי להתמודד עם משרות בחברות היי-טק ולואו-טק, הוראה, תעשיה ותקשורת, ועסקים קטנים, זוכים להעלאות ביוקר המחיה, בכל תחום ובכמויות של כסף שמנמיכות כל הזמן את רמת החיים של כולנו, נטולי המניפולציות, מול מחירי הגנים הפרטיים והגנים של ויצו, מחירי המזון, החשמל, הגז הביתי, הדלק ומה לא - אנחנו כורעים תחת נטל האבסורד, בלי תקווה לשיפור בשנים הקרובות.

מעמד הביניים הנסחט שוב ושוב, עד מעבר לקצה יכולתו, מהווה את הסכנה הבאה של ישראל, שאינה "האיום האירני". הסכנה האמיתית, תוצאה של המדיניות המפלה, והתמיכה בעשירים ולא באחרים, היא שמשפחות צעירות, בהן אחד או שניים אקדמאים ובעלי מקצועות מבוקשים בעולם, יעזבו את ישראל ברגע שתהיה להם שעת כושר. אולי לא עכשיו, כי אין עבודה ברוב הארצות, אבל פה ושם בטפטוף קטן, ואחר כך, כשהזמנים ישתנו בזרם גדול. נפסיד את המוח הישראלי ואת הצעירים המובחרים ומשפחותיהם בשביל כמה טייקונים עלובים ופוליטיקאים שאוחזים בכיסא.

הממשלה המעודדת את הטייקונים באשר יילכו ותתמוך בהם בכל תספורת אפשרית, מחיקת חובות ומה לא, היא ממשלה שלא רואה את המציאות העצובה. המחאה הבאה לא תהיה רק הפגנות בכיכרות, אלא עזיבה של המוחות המעולים של הדור הצעיר, שתשאיר את ישראל בעיקר עם העניים והמקופחים, ועם "טייקונים" עתירי חובות המוצצים את הכסף הציבורי. מדינת ישראל תגיע בעתיד הלא רחוק, למצב בו מי שיוכל, יברח לכל מקום בו יכבדו את כישוריו, כבודו ועבודתו. המדינה הכורעת תחת נטל התקציבים המצומקים, נושאת עכשיו על גבה את בעיות המתעשרים המזויפים, במקום שתדאג לחינוך ולהשכלה גבוהה, ביטחון העורף, דיור בר-השגה, תחבורה ומדיניות רווחה ברמת המאה ה-21.