ששת המופלאים

"ששת המופלאים" כך מכנה גורי ששון את ששת לוחמי נגמ"ש המילואים מפלוגה ג' גדוד 564 שחילצו אותו מהחווה הסינית לאחר שנואש מחילוץ בהיותו פצוע קשה במלחמת יום הכיפורים בקרב החווה הסינית של גדוד 890 וכבר חישב את ימיו.

"ששת המופלאים" נפגשו אתמול (14 במרס 2012) במחנה פיקוד דרום בבאר שבע וזכו להערכה והוקרה של מפקד פיקוד הדרום, האלוף טל רוסו על פעילותם באותו חילוץ.

הכירו את ששת המופלאים:

"ששת המופלאים" הם: יקי חץ המ"מ ומפקד הנגמ"ש בעל עיטור העוז מקרב גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, איתמר בריל, מנחם רביד, ידידיה פינסקי, שאול לוי ועוזי בן צבי נהג הנגמ"ש. השישה נפגשו אתמול כאמור יחד עם גורי ששון לוחם הצנחנים הסדיר מגדוד 890 ולצדו מאיר לוי אף הוא לוחם הצנחנים הסדיר מגדוד 890 שאף הוא נפצע באותו מהקרב וחולץ ע"י טנק עד לנגמ"ש השישה ומשם חולץ לתאג"ד אחורי.

המפגש היה מרגש ביותר, חיבוקים של אנשים שחברותם נצרבה במלחמה במהלך האירועים הקשים שחוו שם. במפגש נשמעו שוב ושוב פרטי האירוע מפי החברים, כל אחד מזיכרונו. מסתבר שחלק מלוחמי הצנחנים של גדוד 890 שנהרגו בקרב נשארו מוטלים באזור שטוח ומישורי חשוף לאש המצרים מטווחים קצרים ביותר. בין ההרוגים היו גם מספר פצועים שבגלל מצבם זוהו מרחוק כהרוגים ולכן לא נעשה מאמץ לחלצם בגלל האש הכבדה שהייתה במקום.

בנקודת זמן מסוימת התעורר מאיר לוי מעלפונו לאחר פציעה בראש וביד והתחיל ללכת בשטח מסומם מעט וגלוי למצרים. גורי ששכב לידו כל אותם שעות בהכרה שאל אותו לאן הוא הולך ומאיר אמר "להביא מים" גורי ביקש שיביא מים גם עבורו. מאיר התחיל ללכת אבל בגלל איבוד התמצאות מהפציעה הלך לכיוון המצרים דקות ארוכות כשהוא חשוף לאש. יקי מספר כי ראה את מאיר הולך בשטח הפתוח והיה בטוח שתכף יירה ע"י המצרים.

גורי הספיק לצעוק למאיר לוי שיסתובב לאחור וילך בכיוון ההפוך. מערפל ההכרה מאיר שינה את כיוון הליכתו עד שהגיע לטנק של כוחותינו. הטנק אסף אותו לצריח והביא אותו לנגמ"ש של "המופלאים". כאשר גורי ראה את מאיר מצליח להגיע לכוחותינו אזר כוחות והחליט "שגם הוא רוצה" אבל בגלל פציעתו הקשה יכול היה רק לזחול. הזחילה של גורי גרמה לזיהויו ע"י צוות הנגמ"ש של יקי אשר בנסיעה מטורפת תחת אש הגיע אליו ואסף אותו לנגמ"ש אשר נחלץ לאחור כאשר גורי הפצוע בתוכו.

הסיפור המרגש הזה סופר שוב ושוב ע"י הנוכחים תוך כדי אימות עדויות והזכרות בפרטי פרטים, כמו היכן הייתה פציעתו מאיר, מה צעק גורי ועוד ועוד.

מאבק להכרה במעשה הגבורה

הטקס עצמו היה מרגש ביותר, קצינת החינוך הפיקודית הקריאה את סיפור המעשה, הוצגה מצגת קצרה והששה נקראו לבמה לקבלת תעודת ההערכה ממפקד פיקוד הדרום האלוף טל רוסו. עוד לפני כן נקראו יקי חץ לשאת דברים ועוזי בן צבי הרוח החיה שנלחם ללא לאות כמעט 12 שנה לקבלת ההכרה השמיע שיר שכתב בנגמש סמוך לאירוע. גם גורי הביע במילים נרגשות את תודתו לצוות ואת העובדה שהוא חב להם את חייו.

האלוף התייחס למסכת הביורוקרטיה שליוותה את ההחלטה לקבלת תעודת ההערכה וציין שמבחינתו ברגע שנודע לו על הסיפור החליט מיד שהצוות ראוי להערכה. האלוף הודה בשמו ובשם צה"ל ללוחמים ואף הדגיש כי גורי שחולץ על ידם, הקים משפחה ויש לו ילדים ואף נכדים וכי הוא משרת במילואים עד היום בדרגת סא"ל. האירוע הסתיים בשירת התקווה ולאחריה המשך מפגש של הששה ומשפחותיהם באווירה מיוחדת ומרגשת.

שאלה אחת נותרה ללא מענה, מדוע לוחמים במלחמת יום הכיפורים צריכים להיאבק שתים עשרה שנה כדי שיכירו במעשי גבורתם ומדוע הצבא כל כך חושש מתחקור אירועים כאלה ובדיקתם זכאותם של לוחמים לעיטור או צל"ש גם לאחר שנים כה רבות.