של מי הצמה הזאת?

הלכתי לפרמיירה של 'הצמה של אבא' עם הרבה סקרנות. סך הכל לא כל יום מועלית הצגה עם חותם מזרחי בולט כששני היוצרים שלה, רמי דנון ואמנון לוי, מזרחיים אף הם.

אבל נראה לי שכמו שאמנון לוי הוא 'מזרחי-לייט' ככה גם המחזה שיצא לו - מאוד 'מזרחי לייט'. ההצגה מספרת על משפחה ממוצא סורי שבתהליך ההיטמעות שלה בחברה הישראלית עיברתה את שמה ל'ספיר' ושכחה מזמן שהיא בעצם 'ספרדיה'. גם כאן יש את האבא המזרחי הדומיננטי (איציק כוהן) ואת האמא הכנועה והמסורה (גאולה נוני), אבל הכל מועבר דרך פילטרים מעורפלים ורכים, כדי שהתערובת המזרחית תהיה קלה לעיכול לחיך האשכנזי.

זוהי בעצם הצגה של 'מזרחים פולנים' שכדי לשדרג את עצמם רוצים כלה אשכנזייה בלונדינית שאמא שלה עורכת דין. לוי ורמי דנון, שגם ביים את המחזה, בחרו לטפל במשפחה מזרחית שחושבת שהתערתה בחברה הישראלית ובפער בינה לבין הילד הישראלי המודרני שלהם שמגדל צמה ומתעסק ברפואה סינית (אבל לא שוכח להגיד לאמא שלו שתקח את הכוס שהוא השאיר בסלון למטבח).

יש בהצגה את המרכיבים הנכונים למלודרמה טובה (כמה אנשים בקהל אפילו נגבו דמעה): אבא על ערש דווי ממחלה ממארת, בן מנוכר שמתקשר עם הוריו באמצעות הפסיכולוג, אחות צולעת, חברה בלונדינית בהריון או לא בהריון שמנגנת על כנור, בדיוק כמו האבא שפעם רצה להיות כנר והפך לשיפוצניק, ואיזה שקר סכריני שהבן ממציא שמסתבר לבסוף כמציאות ועוד כהנה וכהנה התפתלויות, ואפילו השיר 'אנתה עמרי' מתנגן ברקע.

בקיצור, הרבה ריחות של בית אבא היו עבורי בהצגה, אבל עקבתי אחרי ההתרחשויות מפוהקת משהו ולא בדיוק מתפעמת.

בין הקרואים פגשתי את אמנון לוי ורמי דנון, נועם סמל, אהוד ברק ונילי, אמנון וטלי ליפקין שחק, אמנון ומירי זכרוני, עורך דין אלי זוהר, העיתנואים לאה אתגר ויוסי מלמן, דן תורג'מן וענת עצמון, רובי פורת שובל, שולמית אלוני, יוסי פרוסט ועוד.