מדוע נכשל משוב השופטים

מקורו של משוב לשופטים הוא בהצעה שהוכנה על-ידי עו"ד בני שטרס ז"ל והח"מ, שותפו למשרד, והונחה [ע"י עו"ד בני שטרס ז"ל- ג.מ] על שולחן הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין, בתקופת כהונתו של ראש הלשכה הקודם, עו"ד דרור חטר-ישי. ההצעה התקבלה ואף מונתה ועדה מיוחדת ליישום ההחלטה.

למרבה הצער, לא ניתן היה אז להגשים החלטה זו, שכן, למי שאינו זוכר, בתקופה האמורה, כל רמז לאפשרות ביקורת על מערכת המשפט התקבל כקריאת תגר על עקרונות שלטון החוק בישראל. להשקפה השוללת כל ביקורת על מערכת המשפט בכלל ועל בית המשפט העליון בפרט, הצטרפו גם עורכי דין רבים, שסברו אז כי כל ביקורת על מערכת בתי המשפט הנה בגדר שיתוף פעולה עם מי שמבקשים, כביכול, להחריבה. באותה תקופה התגלו רבים הדוגלים בשלטון החוק וזכויות האדם כחסרי סובלנות מינימלית לכל ביקורת, אם היעד לביקורת מנומסת זו היה במקרה מערכת המשפט.

על-פי ההצעה המקורית, המשוב היה כלי אחד ממספר כלים שהוצעו, אשר נועדו לבחון את תפקוד השופטים. לכלי זה הייתה אמורה להיווסף מערכת פיקוח, שתופעל ע"י שופטים בדימוס [רעיון שהוגשם באופן שונה ע"י הקמת מוסד נציב הקבילות לתלונות על שופטים], הנתונים הסטטיסטיים והאחרים המצויים בהנהלת בתי המשפט והערכות השופטים עצמם.

המטרה הראשונית של האמצעים שהומלצו הייתה הנחלת התפיסה לפיה שיפוט הוא בראש ובראשונה מקצוע. זאת בניגוד להשקפה הרואה בשופט כמי ששייך למעמד חברתי נעלה, אשר ממלא את תפקיד השיפוט כשליחות וכדרך חיים, ומשום כך אין לבחון את עבודתו במונחים של איכות ויעילות. על-פי השקפתנו על השופט מוטלת חובה לתת שרות יעיל וברמה גבוהה. שופט אשר מתגלה כבלתי מתאים לתפקידו מבחינה מקצועית, מן הדין שיפרוש מתפקידו [תוך שמירה מרבית על כבודו] על-מנת שהתקן יאויש על-ידי שופט המתאים לתפקידו.

אבן הפינה בהצעה שהוגשה הייתה הדרישה, כי יקבע בחוק העיקרון לפיו ניתן להעביר שופט מתפקידו בשל אי התאמה מקצועית לתפקיד. הובהר בהצעה, כי העברת שופט, מחמת אי התאמה לתפקיד, אינה אות קלון, ובשל האחריות הרבה שמוטל על שופט, האפשרות להעביר שופט שאינו מתאים מקצועית מתפקידו חייבת להיות מוסכמת.

ההצעה המקורית התייחסה לשאלת פרסום תוצאות המשוב ושללה מפורשות פרסום כזה. מטרת המשוב שהוצע לא הייתה עידוד תחרות פופולריות בין שופטים, ובוודאי שלא הלבנת פניו של שופט כלשהו ברבים. הכוונה הייתה, כי ייעשה שימוש, באמצעים שהוצעו, בשיתוף פעולה עם מערכת המשפט, תוך הקפדה על שמירת כבודה ומעמדה וכבודם של השופטים, וזאת לשם שיפור תפקודה של המערכת.

הואיל והמשוב אינו אלא אמצעי לשיפור תפקוד מערכת המשפט, הרי שבהחלט גם ניתן היה לוותר עליו לו ניתן היה להשיג את מטרותיו בדרך אחרת שהייתה מוסכמת על הכול.

מהו המתרחש למעשה כיום? המשוב הפך מאמצעי למטרה!!. במקום לשמש כלי אחד מרבים לשיפור תפקוד המערכת, הוא הפך כלי ניגוח והלבנת פנים של שופטים, שזכו לרוע מזלם לקבל "ציון" נמוך. במקום לשמש אמצעי להערכת תפקוד השופט, המשוב הפך לחזות הכול ולמטרה בפני עצמה. בנוסף משמש המשוב אמצעי פסול, לפרסום עצמי בוטה של ראש הלשכה. לא ניתן כלל להבין את התנהלות הלשכה בנושא זה ללא הכרת המניעים הפוליטיים.

יש להוסיף ולהודות, כי במידה רבה קיים צדק בטענות השופטים ורבים אחרים ביחס למהימנות המקצועית של תוצאות המשוב, בדרך בה הוא נערך כיום. נראה שרבים התומכים בקיום משוב מודעים לבעיה ומודים בה, ואף-על-פי-כן דומה כי הלשכה אטמה עצמה מלדון בהשגות לגיטימיות על תקפות הממצאים במשוב. אי נכונות השופטים לקיים משוב, אינה הצדקה לביצוע המשוב בדרך לא מקצועית.

אם ייבחנו תוצאות המשוב הקודם והנוכחי, יתגלה שדבר לא השתנה במערכת המשפט בעקבות עריכתו. אף שופט לא התפטר [בניגוד לאיומיי השופטים], וככול הנראה לא הועבר בעקבות המשוב, ולו גם שופט אחד מתפקידו עקב תפקוד לקוי. בעיקר יש לציין, כי לא התקדמנו כלל לפעולה משותפת של לשכת עורכי הדין ומערכת המשפט, בכל הנוגע לשיפור תפקוד המערכת. חלק מהאשמה בשל מצב דברים זה רובץ לפתחם של השופטים, אשר אינם נכונים להכיר בבעיות הנובעות מאיכות השופטים, ונכונים להאשים את העומס הגובר והיעדר האמצעים בכול מצוקות המערכת. ההגינות מחייבת לומר, כי חלק ניכר מהאשמה רובץ גם על לשכת עורכי הדין אשר מעדיפה לעסוק בתצוגות ראווה ובפרסום עצמי, במקום להתמסר לעבודה הקשה והחיונית של שיפור אמיתי בתפקוד מערכת המשפט.

ההישג היחיד של המשוב שהתקיים היה בשינוי האווירה הציבורית. ההשקפה כי שיפוט הוא, קודם כל, מקצוע, היא נחלת רוב הציבור. גם המסקנות המעשיות הנגזרות מהשקפה זו מקובלות כיום על רבים. כעת יש לחפש דרכים לפעולה משותפת של עורכי הדין השופטים וגורמים נוספים, לצורך השגת המטרה המשותפת-מערכת משפט שכולנו נתגאה בה.