בוקה ומבוקה ומבולקה וכן אובדן דרך אידיאולוגית שוררים בימים אלה בהנהגת תנועת הליכוד בגין תוכנית ההינתקות מחבל קטיף, וראוי היה, לפיכך, שהאחרונה תפרסם את דרישותיה ממועמדים שמתכוונים להתחרות על תפקיד יושב הראש שלה ומועמדה לתפקיד ראש ממשלת ישראל.
מוצע שדרישות אלה תכלולנה, בין היתר, נאמנות לרעיון שארץ ישראל המערבית כולה תישאר בשלטון יהודי, אי סטייה מחוקת התנועה ומהתחייבויותיה שבמצעי הבחירות שלה ומהתחייבויותיה שניתנו לציבור ולחברי התנועה; ובעיקר, שלמועמד תהיה מיומנות אינטלקטואלית-אקספריוניסטית במדיניות, ברמה הגבוהה ביותר בסקאלה הרלוונטית, כפי שיובהר בהמשך.
במאמר שכתב זאב ז'בוטינסקי על "טעותו של זאנגוויל", שפורסם בדער מארגן ז'ורנאל ביום 20.8.1916, ופורסם שוב בשנת 1982 בכתב העת האומה עמודים 14-19, נאמר שישראל זאנגוויל - שיחד עם נחום סוקולוב היה מראשוני האישים היהודים שהצטרפו להרצל עת שיסד את התנועה הציונית - ניחן בכל הסגולות להיהפך לאחד המנהיגים הגדולים ביותר של העם היהודי; אלא שמשהו עמד על דרכו למכשול. כישלונו של זאנגוויל נבע מהתפיסה המדינית האימפרסיוניסטית שלו.
אימפרסיוניזם במדיניות, אליבא דז'בוטינסקי, "...היא נטייה להפריז בחשיבותם של היום והאתמול; לבסס את עקרונות הכרתנו על התוכן שדווח עליו בעיתונות בשבוע האחרון, ולשנות את עקרונות הכרתנו על סמך "ניסיון" של חודש או שנה". המשיך ז'בוטינסקי וציין, שאימפרסיוניסט מדיני אינו תופס את ההבדל בין "פאקט-עובדה" ל"פאקטור-גורם"; שכן לא כל פאקט הוא פאקטור, בייחוד בחיי עם עתיק כעם היהודי, "...שלגבי דידו יש בכוח הגורמים האמיתיים כדי לקבוע לאורך ימים את מהלך התפתחותנו, שכן לגורמים צביון היסטורי, ייחוס בן מאות שנים: עובדה, שבוע, שנה, ההווה בכלל, עשויים כמובן להשפיע על הגורמים הללו, אך לא לשנותם ולא לשתקם לנצח".
להמחשת תפיסתו המדינית האימפרסיוניסטית השגויה של זאנגוויל ציין ז'בוטינסקי, שבתור מדינאי הוא הפריז תמיד בערכה של עובדה אחת: ממשלה. הוא האמין, כי אמירות "הן" או "לאו" שלה הן גורמים כאלה שיש לאל ידם לא רק להשפיע, אלא אף לקבוע לחלוטין את המהלך ההיסטורי של התפתחות העם היהודי - לא רק את הטקטיקה "... אלא את הכיוון כולו, את מגמת-היסוד של עתידנו".
כך אכן אירע, כאשר הבחין זאנגוויל בשתי "עובדות": האחת שהרצל לא הצליח לשכנע את הסולטאן, שליט הממלכה העותומנית, לאפשר הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, והשנייה שצ'מברלין בשם בריטניה, הציע את אוגנדה למטרה זו. לפיכך, הוא אימץ את רעיון "אוגנדה" שכן לתפיסתו האימפרוסויניסטית רעיון ארץ ישראל כבית לעם היהודי אינו אפשרי.
תפיסה הפוכה לזו, הדגיש ז'בוטינסקי, לא הייתה מאמצת אסטרטגיה מהפכנית של נטישת רעיון ארץ ישראל, שכן כעבור ארבע-עשרה שנה פורסמה הצהרת בלפור, שהיה שר החוץ הבריטי, על כוונת בריטניה להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. כאשר חמש שנים לאחר מכן סרבו שרים בממשלת בריטניה לשתף פעולה עם התנועה הציונית קבע זאנגוויל, כי ארץ ישראל שוב אינה רלוונטית וכי הציונות המדינית לא רלוונטית, ויש לחפש פתרונות אחרים לבעיית העם היהודי.
בהתייחסו לתפיסה מדינית ההפוכה לתפיסה ה"אימפרסיוניטית" עשה ז'בוטינסקי, במאמרו דלעיל, שימוש במושגים מרכזיים מתחום ה"אקספרסיוניזם", החופפים להגדרת מושגים אלה במילון אבן-שושן, לאמור: -
אימפרסיוניזם - 1. (בספרות ובאמנות) זרם שעיקרו התרשמות, תפיסת המציאות לפי הרושם הראשון ותיאור האורות והגוונים הדקים ביותר שבמראה, מתוך שאיפה לנאמנות לטבע. 2. (בפילוסופיה) התורה הרואה ברשמי החושים את הממשות היחידה. ההיפך: "אקספרסיוניזם". [אבן-שושן, כרך א', עמוד 38]
אקספרסיוניזם - זרם באמנות ובספרות שעיקרו ביטוי, הבעה. האקספרסיוניזם חותר אל מהות הדברים, נוהג חירות לגבי הטבע, אינו מתאר בדיוק את מראותיו, אלא שואף לגילוי אורו הפנימי. ההיפך: "אימפרסיוניזם" [אבן-שושן, כרך א', עמוד 77]
ההגדרות דלעיל של המושגים "אימפרסיוניזם" ו"אקספרסיוניזם" חופפים, בעיקרם וברוחם, את המושגים "אינטליגנטיות" ו"אינטלקטואליות", במשנתו של הוגה הדעות סיימור ליפסט -
אינטליגנט - "ערכי" - מפרש ומשפר מודלים ומושגים בתוך יעדים מבוססים."מתחזק" - מקצוען בתפעולה של המערכת הקיימת.
אינטלקטואל - מבקש לבטא רעיונות חדשים על שאלות ייסוד קיימות. מפרש מחדש ומשלב ערכים מבוססים. משמר אמונות על-ידי אחידות ומתן בהירות.
מהאמור בקטעים דלעיל לגבי המושגים אימפרסיוניזם, אקספרסיוניזם, אינטליגנטיות ואינטלקטואליות, גובשה תכונה "אינטלקטואלית-אקספרסיוניסטית", הנדרשת מהמועמדים לתפקיד ראש ממשלת ישראל.
ללא ספק, משנת 1992 מנהלים ראשי ממשלות בישראל מדיניות אימפרסיוניסטית המתבטאת בהסכם אוסלו, הסכם וואי, מתווה קלינטון, מפת הדרכים והכוונה לגרש אלפי יהודים מבתיהם בארץ ישראל. כל אלה, לדעת רבים ומומחים, הנם מרשם לחורבן מדינת ישראל. בהקשר לכך חשוב לשנן את האפיגרף בספרה של פרופ' אניטה שפירא חרב היונה, המצוטט מיצירתו של נתן אלתרמן "ליל המצור" מתוך שמחת עניים, היכול לשמש גם לתיאור ימים אלה בגין מדיניות אימפרסיוניסטית זו, לאמור: "…ליל מצרים, ליל ניסיון, ואת נכונה ולמודת ניסיון, ראיתיך נואשה ראיתיך חמושה, שריד ופליט לי ומצח נחושה… ראיתיך ואבין כמה דק התג שבין טרם-שואה וערב-חג…".
ראוי לצטט בסיפא של כתבה זו, את דברי הסיכום של ז'בוטינסקי במאמרו דלעיל, לאמור: "הזכות, האמת: אלה שמותיהם של אותו הגורם, שמאריך ימים וגובר על כל שאר הכוחות; מי שרצונו נובע מן הזכות, הוא חזק יותר משר, ממלך ומקיסר; את ההיסטוריה שלנו יוצרים וקובעים אנחנו, לא "הגויים" - כיוון שהדבר שאליו אנו חותרים צודק הוא".
בשביל לשמוע הדהוד של תוכניות המטכ"ל ושל...
