|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שלמה שמיר "מגלה" את אמריקה
|
אסור לבלבל לאחרים ולנו את המוח על "אחדות גורלנו", יש לכבד את הזהות העצמית של כל אדם וכל אזרח מקרב היהודים באשר הם, להיות קנדי ואמריקני, וגם ישראלי. אבל אסור שהישראליות הזו תהיה זכות יתר ליהודים
|
|
נתניהו באיפא"ק. להפסיק לבלבל את המוח על 'אחדות גורלנו' [צילום: AP]
|
|
|
|
|
שלמה שמיר "מגלה" את אמריקה כשהוא פותח את מאמרו בהארץ מיום 23.4.12 בקביעה הבאה: "העלייה מעולם לא הייתה בראש סדר העדיפויות של יהודי ארצות הברית". זה צריך להפליא?, הוא ממשיך ומוסיף שכיום "כל עניין העלייה נעלם לגמרי מהשיח הקהילתי". זה אמור להדהים? - היסטורית הייתה הציונות פתרון מדיני לבעיית היהודים הנרדפים במזרח אירופה. היא לא הייתה אמורה להיות בגדר פתרון ליהודי המערב, שגם אם סבלו לעיתים מאפליות, לא היו עילת הרציונל הציוני.
הציונות - לא פתרון ליהודים המרוצים בארצם
הרי הרצל קבע בספרו "מדינת היהודים", שאין הציונות אמורה להיות פתרון ליזראליטים שבצרפת שלא יחפצו בה. הרי הצהרת בלפור בלחץ בריטים יהודים קבעה שאין הארץ מיועדת לאותם "יהודים המרוצים מאזרחותם הנוכחית במקום מושבם". הצהרת בלפור, בניגוד למה שמלמדים בבתי הספר, לא ראתה את היהודים כ" עם עולם", ומצד שני הכירה בזכויות (הדתיות והאזרחיות) של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל. אם תרצו הרי בהצהרת בלפור גלומה עובריות של תפיסת לאומיות טריטוריאליות.
בישראל מאז הקמת המדינה זו נתפסת כ" כנעניות" פסולה, שלא לדבר על כך שהפרקליטות ראתה בתביעת "אני ישראלי" להכיר בלאום הישראלי (כלומר בלאום טריטוריאלי אזרחי) בגדר "חתירה תחת יסודות המדינה".
שמיר מציין שהסוכנות היהודית הפסיקה לפעול בתחום העלייה בארה"ב (ובקנדה). אבל הסוכנות היהודית דווקא הייתה פעילה לעלות יהודים משתי מדינות מערביות, אחת מהן אירופאית. כבר שכחנו את מסעות התעמולה לעליית יהודי צרפת וארגנטינה?. צרפת כיום כל כך גרוע ליהודיה, שיש בהם הקונים בית קיט בישראל לחוף הים.
פוליטית צריך לזכור שבשנות השלושים של המאה ה-20 היה ראש ממשלתה יהודי בשם בלום. היהודים היו ועדיין מעורבים בפוליטיקה שלה (בשמאל וגם בימין כולל "החזית הלאומית"), כמו שהם גם פעילים בפוליטיקה האמריקנית, וגוז'ף ליברמן אף רץ פעם לסגנות הנשיאות ופעם אף לנשיאות ארה"ב!.
לכבד את הזהות העצמית של כל יהודי
האם האמריקנים היהודים אינם אזרחים משולבים בארה"ב? האם אין הם אמריקנים? - מדוע צריך להתפלא מקביעתו של שלמה שמיר ש"באחד הסקרים האחרונים בקרב, רק 4% מהנשאלים אמרו כי ישראל היא מרכיב בשיקוליהם להצביע". מדוע שזה יהיה אחרת? במקום לבלבל לאחרים ולנו את המוח על "אחדות גורלנו", יש לכבד את הזהות העצמית של כל אדם וכל אזרח מקרב היהודים באשר הם, להיות קנדי ואמריקני, וגם ישראלי. אבל אסור שהישראליות הזו תהיה זכות יתר ליהודים, אלא בגדר לאום טריטוריאלי אזרחי פתוח לכולם, ללא יוצא מן הכלל. ככה זה גם מקובל במערב הדמוקרטי- ליברלי.
|
| תאריך:
|
24/04/2012
|
|
|
עודכן:
|
25/04/2012
|
|
יוסי ברנע
|
|
שלמה שמיר "מגלה" את אמריקה
|
|
קראו לו אביחי. קראו לו אשר. זאת הייתה משפחה. היא הייתה רק ילדה. הוא היה חייל, גיבור של ממש. הוא היה תלמיד. הוא היה אב. הם אהבו זה את זו. הם אהבו את העם. הוא אהב את הארץ.
|
|
|
|
|
חג העצמאות אותו אנו מציינים השבוע דורש מאיתנו לחזור, לעסוק ולברר למה ומדוע בעצם אנו חוגגים אותו. הגותו הדתית של הרב י"ד סולובייצ'יק שופכת אור מעניין על שאלות אלה, אף שהדברים לא נאמרו במפורש על חג העצמאות עצמו. במסה "קול דודי דופק" מדבר הרב סולובייצ'יק על שתי בריתות שהקב"ה כרת עִם עַם ישראל. הראשונה ברית בכפייה, והאחרת ברית מבחירה.
|
|
|
|
|
שני חברים היו לי, שלמדו איתי ביחד. שניהם מצאו את מותם בעת שירותם הצבאי ולשניהם הייתה הלוויה צבאית מלאה. שני החברים הללו שלי מוכרים כחללי מערכות ישראל ושמותיהם יוזכרו בין שמות 22,993 חללי צה"ל. אבל יסלח לי האל ויסלחו לי הוריו של אחד מחברי ההרוגים, הוא לא צריך להיות ברשימה הזאת.
|
|
|
|
|
נכון שאי-אפשר בלי פרסים? איך יעניקו אנשים הטבות לחבריהם שאותם הם מוקירים ומעריכים את עבודתם ופועלם? הכי פשוט זה להמציא טקס, שכל מהותו זה ניפוח האגו ואם אפשר, אז להפוך אותו לכינוס שנתי, כי יש הרבה חברים, ואז נדרשים להקים ועדת פרס, שבראשה יעמוד מקבל משכורת ופקידה ועוזרים, ולידם לשים חברי ועדה לבחירת המועמדים, שבאופן מקרי הם ממש לא אובייקטיביים, שיקבלו גם הם פרסום וסיוע לקדם את עצמם בחינם;
|
|
|
|
|
בין אנשי המופת, בהם אני נזכר בין יום השואה ליום הזיכרון לקראת יום העצמאות, נמצא תמיד אברהם לייב הויזמן, ויחד עימו בולטת מאוד דמותו של אורי בן ארי שהיה תת-אלוף, מפקד גייסות השריון, מנכ"ל בקונצרן כור, מנהל חטיבת הכבישים ועבודות עפר בסולל בונה, קונסול ישראל בניו-יורק, מנכ"ל חברה בתחום אנרגיה חלופית ויחד עם אשתו היה בעלים של חברה להוצאה לאור בשם מילכה הוצאה לאור. היה נשוי למילכה ואב לשבעה ילדים, נפטר ממחלה בתל אביב ב-15 בינואר 2009. היה גם סופר פורה שהמפורסם בספריו והמומלץ מאוד נקרא: "אחריי!".
|
|
|
|
|
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
