|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
"נזכור את כולם" [צילום: פלאש 90]
|
|
|
במותם ציוו לנו את החיים
|
|
המשפט הזה, "במותם ציוו לנו את החיים", הפך ברבות השנים לבנאלי. השאלה היא מה באמת אנחנו זוכרים מהרוגי מערכות ישראל?
|
|
קראו לו אביחי. קראו לו אשר. זאת הייתה משפחה. היא הייתה רק ילדה. הוא היה חייל, גיבור של ממש. הוא היה תלמיד. הוא היה אב. הם אהבו זה את זו. הם אהבו את העם. הוא אהב את הארץ. ונזכור את כולם. את יפי הבלורית והתואר, את אלו שלחמו למען הארץ, אלו שהלכו ברחובות. בשלב מסוים זה כבר לא משנה אם אתה חייל או אזרח. כולנו אחד. לפחות ליום אחד, לרגע אחד - כולנו אחד. הגבורה כבר אינה נמדדת בקפיצה על רימון, בהסתערות על האויב. כן, ודאי - גם זו גבורה. גבורה שלא אדע, גבורה שלא אכיר. בשלב מסוים זו נהייתה גבורה להמשיך. להמשיך לחיות, למרות הכל. למרות המלחמה, למרות הירי, למרות הכאב - להמשיך. היום המלחמה היא קצת אחרת. עברנו, ברוך השם, את מתקפות הטרור. הצלחנו לעמוד במתקפות הטילים. היום הלוחמה היא תודעתית יותר, ערכית יותר. יוקר המחיה פתאום נהיה סיבה לעזוב את הארץ. שבעים שנה חלפו מאז הצורך הקיומי בבית לאומי והיום כבר עוזבים בשביל הכסף. אם כתבתי ש הלקח מהשואה הוא לזכור את השנאה שיש שם בחוץ ואת החיוניות של המוסר, עתה אני רואה לנכון ליטול לקח נוסף, מהשילוב בין יום הזיכרון ליום העצמאות. במותם ציוו לנו את הזיכרון מספר הרוגי מערכות ישראל הוא מעל ל-22 אלף. מספר עצום, מזעזע. מספר שירדוף אותנו בטרם ניכנס למלחמה הבאה. אך הוא מסביר היטב את היחס אל הימים הללו. כשנכנסים למספרים - מתנתקים מהרגש. ככה גם שישה מיליון הופך לנושא לבדיחה בקרב תלמידי תיכונים בישראל. הרגש חייב להיות חלק מזה. לכן כל הרוג, כל חלל, כל נופל - יש לזכור אותו, להוקיר אותו. ללמוד איזו תכונה יפה שהייתה בו (או בה) ולצעוד בעקבותיה. אלו החיים שהם ציוו אותנו. ובאשר למדינה, כאמור, גם לחיות בימים אלו הופך להיות גבורה. זו גבורה להיות נהג מונית, זו גבורה להסיע את בנך הביתה במכונית, זו גבורה להיות אזרח ישראלי, זו גבורה להכיר באויב. המדינה התגברה על המון קשיים, ובטוחני שהיא תתגבר גם על אלו העומדים בפניה כיום. אלא שהחיים לא יכולים להיפסק בהישרדות. את המנגל הזה - מישהו צריך להדליק. |
|
הכותב הוא סטודנט למדעי המדינה וסגן יו"ר תא לביא גלעד באוניברסיטת בר-אילן.
|
|
| תאריך:
|
24/04/2012
|
|
|
עודכן:
|
25/04/2012
|
|
עקיבה לם
|
|
|
חג העצמאות אותו אנו מציינים השבוע דורש מאיתנו לחזור, לעסוק ולברר למה ומדוע בעצם אנו חוגגים אותו. הגותו הדתית של הרב י"ד סולובייצ'יק שופכת אור מעניין על שאלות אלה, אף שהדברים לא נאמרו במפורש על חג העצמאות עצמו. במסה "קול דודי דופק" מדבר הרב סולובייצ'יק על שתי בריתות שהקב"ה כרת עִם עַם ישראל. הראשונה ברית בכפייה, והאחרת ברית מבחירה.
|
|
|
|
|
שני חברים היו לי, שלמדו איתי ביחד. שניהם מצאו את מותם בעת שירותם הצבאי ולשניהם הייתה הלוויה צבאית מלאה. שני החברים הללו שלי מוכרים כחללי מערכות ישראל ושמותיהם יוזכרו בין שמות 22,993 חללי צה"ל. אבל יסלח לי האל ויסלחו לי הוריו של אחד מחברי ההרוגים, הוא לא צריך להיות ברשימה הזאת.
|
|
|
|
|
נכון שאי-אפשר בלי פרסים? איך יעניקו אנשים הטבות לחבריהם שאותם הם מוקירים ומעריכים את עבודתם ופועלם? הכי פשוט זה להמציא טקס, שכל מהותו זה ניפוח האגו ואם אפשר, אז להפוך אותו לכינוס שנתי, כי יש הרבה חברים, ואז נדרשים להקים ועדת פרס, שבראשה יעמוד מקבל משכורת ופקידה ועוזרים, ולידם לשים חברי ועדה לבחירת המועמדים, שבאופן מקרי הם ממש לא אובייקטיביים, שיקבלו גם הם פרסום וסיוע לקדם את עצמם בחינם;
|
|
|
|
|
בין אנשי המופת, בהם אני נזכר בין יום השואה ליום הזיכרון לקראת יום העצמאות, נמצא תמיד אברהם לייב הויזמן, ויחד עימו בולטת מאוד דמותו של אורי בן ארי שהיה תת-אלוף, מפקד גייסות השריון, מנכ"ל בקונצרן כור, מנהל חטיבת הכבישים ועבודות עפר בסולל בונה, קונסול ישראל בניו-יורק, מנכ"ל חברה בתחום אנרגיה חלופית ויחד עם אשתו היה בעלים של חברה להוצאה לאור בשם מילכה הוצאה לאור. היה נשוי למילכה ואב לשבעה ילדים, נפטר ממחלה בתל אביב ב-15 בינואר 2009. היה גם סופר פורה שהמפורסם בספריו והמומלץ מאוד נקרא: "אחריי!".
|
|
|
|
|
ערב יום העצמאות אנו עדים שוב לגילויי אלימות בקרב נוער, צעירים ומבוגרים, בהצגת תיאטרון, במגרשי כדורגל, בכבישים, ברחובות, במקומות בילוי. גלי האלימות הזו מעוררים תמיד תגובה מותנית מיידית: הכול בגלל הכיבוש. הכיבוש משחית. מסקנה: צריך לבטל את הכיבוש, כי עצם העובדה שאנו שולטים על עם אחר נגד רצונו כופה עלינו להיות אלימים וזה מחלחל מהצבא - סדיר ומילואים - אל כל התושבים.
|
|
|
|
|
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
