צדק חברתי נוסח צ'ילה

עורך חדשות החוץ של ערוץ 10 נדב איל עשה השוואה בין צ'ילה לישראל. שתי המדינות מחו כנגד יוקר המחייה ובעיות נוספות בקיץ האחרון. אך בעוד המחאות בצ'ילה ממשיכות בקצב מאסיבי, בישראל מצפים לקיץ חם ולוהט.

הרקע לפרשה לאחר שהרודן אוגוסטו פינושה הוסגר מצ'ילה לספרד והורשע בבית-הדין הבינלאומי בהאג. מצבה של צ'ילה היה זוועתי.
האבטלה גוועה, שכר הלימוד היה גבוה, מחצבים כמעט ולא נמצאו מתחת לאדמה. בשנים האחרונות יש רווחה כלכלית בצ'ילה. צמיחה של 6% בשנה ודמוקרטיה יציבה, הוכיחו את מה שהישראלים כבר יודעים. אם הכלכלה פורחת, אבל רק מעטים נהנים מהפירות, המחאה חייבת לבוא ,וכמה שיותר מהר.

בצ'ילה נאבקים נגד המצב הקשה

צ'ילה היא המדינה עם אי השוויון הגדול ביותר ב-OECD. בנוסף, היא סובלת משורה של מונופולים, קרטלים ואוליגופולים, אשר עושקים את מעמד הביניים. בשל הפרטת המוסדות להשכלה גבוהה, עלות שכר הלימוד באוניברסיטאות גבוהה ביותר, וגם הקמפוסים נראים מוזנחים וחסרי חיים. הסטודנטים נאלצים ממש לקבץ נדבות בפתיחת כל שנה מחדש.

בחורף 2011 החליטו האזרחים לצאת למחאה שהחלה (כמו בבריטניה)על העלאת שכר הלימוד, והמשיכה בתקווה לחולל שינוי כלכלי אשר בו הצמיחה תחלחל לכל שכבות האוכלוסיה ולא רק לבני המעמד הגבוה. (וזאת בדומה למדינה אותה אנו מכירים היטב העונה לשם ישראל) את המחאה בצ'ילה מנהלת בחורה צעירה בשם קמילה ואייחו אשר מכונה המפקדת. השוטרים מרביצים להם באלות ובידיים חשופות, אך זה לא מונע מהם לצאת לרחוב פעם אחר פעם ולהיאבק על מצבם הקשה.

ואילו בישראל מחירי החשמל, הדלק, התחבורה הציבורית, מוצרי המזון והספרים עלו בשנה האחרונה בעשרות אחוזים ואין פוצה פה. הסיבה לכך היא ריבוי ארגונים שכל אחד מושך לכיוון אחר. אז נכון שהממשלה הקימה את ועדת טרכטנברג והציגה הטבות חשובות, אך בלי מאבק יעיל, איכותי ועקבי אין סיכוי להשיג תוצאות חיוביות בעתיד הקרוב.