הידעתם שכמעט כל שופטי ישראל עוברים כמעט מדי יום על החוק? "הוחל בגביית הראיות, ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך", קובע חוק סדר הדין הפלילי. כך גם בתקנות סדר הדין האזרחי: "אם התחיל [בית המשפט] בשמיעת ראיות ימשיך בה ברציפות יום יום, עד גמר חקירתם של כל העדים, זולת אם ראה צורך בדחייה מטעמים מיוחדים שיירשמו". ועוד בתקנות אלו: "בית המשפט הדן בערכאה ראשונה יתן החלטתו לא יאוחר משלושים ימים לאחר תום הדיון; לא נתן החלטתו במועד האמור, יתן על כך הודעה מנומקת בכתב לנשיא בית המשפט".

בזהירות נאמר, שכנראה אין אף שופט שעומד בדרישות הללו. הדחיות הן הנורמה, ואיש אפילו כבר לא מקפיד על החובה לנמק אותן בכתב. ואם השופטים אינם עומדים בהוראות החוק הנוגעות לדרכי עבודתם - באלו טענות אפשר לבוא לעורכי הדין? רובם לא מגיעים בזמן ו/או לא מגיעים מוכנים ו/או מבקשים דחיות (כולל כאשר לקוחותיהם במעצר). יש גם מקרים קיצוניים, בהם עורכי דין מנצלים כל תרגיל חוקי אפשרי ובלתי-אפשרי כדי לעכב את המשפט. אם כך נראית המערכת המשפטית- אין פלא שכך נראית כל המדינה.

יותר מדי פעמים נדמה, שיש בשירות בתי הסוהר יותר מדי אנשים הסבורים שהחוק אינו חל עליהם, או ששכרון הכוח אל מול האסירים עולה להם לראש. השבוע פרסמנו פה שני מקרים כאלו. האחד: למרות הוראה מפורשת של בית המשפט, לא נשלח עצור לבדיקה אצל הפסיכיאטר המחוזי. השני: למרות הוראה מפורשת בנוהלי השב"ס, אסיר קיבל אישור על הגשת עתירה רק לאחר שבוע ולא אחרי יומיים.

מה שאולי עוד יותר גרוע הוא, שבשב"ס ממש לא מתרגשים מזה. במקרה הראשון, לא ידעו אנשיו ולכן גם לא ידעה הפרקליטות להסביר מדוע הוראת השופטת רחל קרלינסקי לא קוימה. במקרה השני, הציגה הפרקליטות בשמו של השב"ס תירוצים שהיוו עלבון לאינטליגנציה: בתחילה ניסו לטעון שהיה באמצע חג בדמות ט"ו בשבט; אחר כך אמרו שמנהל האגף היה חולה ושמחליפו לא ידע היכן הניירות. למותר לציין, שבשני המקרים לא זכו הנוגעים בדבר להתנצלות כלשהי.

מנגד, ידע נציב השב"ס, אהרון פרנקו, להפגין תקיפות ומנהיגות כאשר פיטר סוהר שגנב זוג נעליים. בית המשפט הסכים עימו וקבע, שאין מקום בשירות למי שמזלזלים בצורה כזו בחוק. אז אולי כדאי להתחיל את ניקוי האורוות מלמעלה, מאותו מנהל אגף בכלא השרון ששם פס על ההנחיות ומאותו מפקד בית מעצר ששם פס על בית המשפט.

מאמר שפורסם לאחרונה ב-ynet היפנה את תשומת ליבם של העומדים להתחתן לשורה של תקלות משפטיות אפשריות. אחת מהן: האם לאולם בכלל יש רשיון עסק? בדיקה באתר משרד הפנים העלתה, כי נכון לתחילת אפריל - ל-82 אולמות וגני אירועים אין רשיונות. במילים אחרות: הם פועלים בניגוד לחוק. מדובר במקומות בכל רחבי הארץ, כולל כמה וכמה ידועים, כגון: אחוזת דוברובין, אירועים בכפר, גבעת האירוסים, גדות (אידאו בפארק), געשים, הבאר של סבא, הגן הקסום, הטירה, לב האצולה, לה-בוהם, מלון רמת רחל, פנינת הברון וקסר דל סול. כאמור - רשימה חלקית בלבד.

אני פשוט לא מצליח להבין את זה. אם המקום פועל ללא רישיון - צריכים אנשי משרד הפנים להגיע אליו, לנעול אותו ולקחת את המפתחות. במקביל צריכים להגיע אנשי המשטרה, לעצור את הבעלים ולהעמיד אותם לדין במהירות. הרי הדברים חדים וברורים: אין רישיון - זו עבירה על החוק, נקודה, סוף פסוק. אבל במקום זה, מפנים את תשומת ליבם של הלקוחות שהם עלולים להפסיד את כספם, אם במקרה בכל זאת ייעשה משהו נגד העבריינים.

15 שנות מאסר נגזרו השבוע על ראש ארגון הפשיעה חגי זגורי. לכאורה - עונש חמור ואולי אפילו מרתיע. עד שנכנסים לפרטים. קודם כל, זגורי כבר שנתיים וחצי במאסר, כך שנותרו לו לכל היותר 12.5 שנים. שנית, וזה העיקר, קחו נשימה עמוקה וקראו את רשימת העבירות בהן הודה והורשע:

עמידה בראש ארגון פשיעה; ניהול, ארגון והכוונת פעילות בארגון פשיעה; ארבע עבירה של קשירת קשר לפשע; ארגון משחקים אסורים, החזקה וניהול מקום משחקים אסור; עבירות רבות של מרמה, ערמה ותחבולה בתחום המס; אי ניהול פנקסי חשבונות; אי הוצאת חשבוניות מס; אי הגשת דוחות תקופתיים למע"מ; הלבנת הון, הברחת טובין בנסיבות מחמירות; שלוש עבירות של סחיטה באיומים.

חישבתי ומצאתי, שהעונשים המירביים על העבירות בהן הורשע זגורי מצטברים ל-252 שנות מאסר - וזה אם מחשיבים כל מקרה של "עבירות מרובות" כעבירה אחת בלבד. כלומר: הוא קיבל עונש של 6% מהעונש המירבי. נכון שמאסרים הם כמעט תמיד חופפים ולא מצטברים, אך גם כאשר מביאים זאת בחשבון - הפער בין העבירות והחומרה שמייחס להן המחוקק לבין העונש בפועל, הוא בלתי נסבל.

נושא שכולם מכירים, אבל חייבים להזכיר ולנדנד ולהזכיר שוב ולנדנד שוב, כי מדובר בחיי אדם - פשוטו כמשמעו. כמעט אחרי כל תאונה מרובת נפגעים, מתברר שלנהג/ים המעורב/ים יש עשרות הרשעות קודמות. ואז אני שואל את עצמי: מה לעזאזל הם עושים על הכביש? צריך לחכות שאנשים ייהרגו ואנשים יהפכו לנכים ומשפחות ייהרסו כדי להעיף אותם לכל הרוחות? וכאשר רואים שכמעט תמיד מדובר גם בעבירות חמורות - נסיעה באור אדום, מהירות מופרזת, נהיגה בשכרות - סימן השאלה הופך לסימן קריאה.

ההפקרות בכבישים מתחילה בדברים ה"קטנים": חניה באדום-לבן ועל המדרכה, אופנועים ואופניים הנוסעים על המדרכה בטבעיות מוחלטת, נסיעה ברוורס כדי בכביש חד-כיווני ועוד. כך הופך הזלזול בחוק - או ליתר דיוק: ההתעלמות המוחלטת ממנו - לחלק מהדנ"א של הנהג הישראלי, ואת התוצאות אנו משלמים ב-400 ויותר הלוויות מיותרות מדי שנה. כל עוד שוררת סלחנות בכל הדרגים - מפקחי החניה העירוניים, דרך המשטרה ועד בתי המשפט - ימשיך להישפך פה דם נקי.

ראשית - הבהרה לרעייתי ולבני משפחתי: אני לא מחפש בת-זוג חילופית. את הטכסט המובא כאן גיליתי בקישורית במדור הספורט של ynet. מה זה עושה דווקא שם - למפרסמים פתרונים. לי זה נראה כמו משהו שנע על הציר שבין תיווך לזנות לבין סחר בבני אדם. אבל מאחר שכפי שראינו כמעט הכל מותר בישראל, כנראה גם זה עובר. הכותרת היא "כלות יפות מאוקראינה" וכך זה נמשך:

"עייפת מהמשחקים, אתה רוצה להתחתן, אבל אתה לא מסתדר עם ישראליות או שאולי יש להן תכונות אופי מסוימות שלא כ"כ מוצאות חן בעיינך ? אתה לא חייב להאשים את עצמך ושלא יגידו שיש לך דרישות גבוהות מדי. תגלה עולם אחר, עולם של נשים יפות, חכמות, אינטליגנטיות ועדינות מאוקראינה, שרוצות להתחתן איתך. בחורות נשיות, אכפתיות, תומכות ומעודדות. נשים מטופחות, שיודעות להתלבש כמו באירופה ומקפידות על המראה החיצוני. אהבה לא תמצא אותך אם לא תעזור לה קצת ולא תעשה מאמץ - כלות מאוקראינה מחכות לך באתר, תירשם עכשיו וקח את הגורל בידיים ושיהיה בהצלחה! (יש להתכתב עם הנשים בשפה האנגלית)".