כשה לטבח נובל

קראנו בתקשורת שהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, סוף סוף אחר לחץ כבד של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, התיר לנו לגרש מקירבנו את המסתננים הסודנים. כלאמר, אילו הוא לא היה מאשר, היינו צריכים לקלוט לתוכנו מיליוני סודנים. כלאמר, להתאבד בשם החוק ובג"ץ. כך - החוק, במקום שיהיה יציר העם וכלי בידי העם הבא להסדיר את חייו ולהגן על קיומו, קם על יוצרו ורוכש לו חיים עצמאיים ועומד מעל העם, דורש מן העם שיעבוד אותו ויקריב את עצמו למענו.

זה לא חדש. אירגוני השמאל השולטים בתודעה הציבורית באמצעות שליטתם באקדמיה בתרבות במערכת המשפט ובתשקורת, הצליחו להשתלט אף על תודעת חלק מן הימין. וראו מקרה רובי ריבלין המצפצף בלשון השמאל וכך לפרק אותנו מן האינסטינקטים הטבעיים של הקיום עד שכל מי שמתאר את המצב לאמיתו כמו דבריה של ח"כ מירי רגב - שתארה את המסתננים כסרטן ההולך ומתפשט ומכלה את הגוף, מוקע מיד אפילו על-ידי פוליטיקאים מן הימין.

ואכן, המסתננים הם כסרטן בגופנו ההולך וגדל ומתפשט. כשירבו אירגוני השמאל בשם זכויות אדם, ידרשו לתת להם זכויות אזרח על-מנת שבבחירות, בשלב ראשון, יכריעו לטובת מדיניות כל אזרחיה; ובשלב שני, עבור מדינה פלשתינית מן הים ועד הירדן. זיכרו - הם מוסלמים. והכל בשם שלטון החוק.

מה עלינו העם לעשות? לא להניח לעניין. להרעיש מוסדות ארץ. לעשות כמה שיותר בלגנים. שנתינהו יראה שככה אי-אפשר להמשיך. שהוא לא ייכנע ללחץ האיחוד האירופי הרוצה שנופף באפריקנים על-מנת לחסלנו. עלינו להיות מוכנים לספוג סנקציות של האיחוד ושל העם, כי קיומנו כמדינה יהודית וכמדינה בכלל עומד עתה על הפרק.
ועל כולנו לתמוך בחברי הכנסת מירי רגב דני דנון ומיכאל בן-ארי שלא נרתעים ממתקפות השמאל ומתשפוכת המלל הפספדו מוסרי ופספדו זכויות אדם של השמאל.

וכמו שאמר בן ארי: להפסיק לקשקש ולהתחיל לגרש. זה או אנחנו או הם.