"לפי הספר, ידידי, לפי הספר. איש מאיתנו אינו שרלוק הולמס", היה הסמל שלו נוהג לשנן באוזניו לפני שנים. עצה טובה. מספר רב יותר של תיקים נפסלו על-ידי בתי הדין בגין מחדלי נוהל, ממספר התיקים שבהם הושגה הצלחה בזכות עבודה נבונה, מבריקה.
כך כותב סופר המתח הבריטי הנודע פרדריק פורסיית בספר שפורסם באנגלית ב-1972 ובעברית ב-1985. אבל שוטרי ישראל של 2012 לא שמעו על כך. זה לא שמישהו מהם הוא שרלוק הולמס; ממש לא. אבל הם גם לא מחפים על כך בהקפדה על הנהלים ועל הכללים, ואפילו לא בהקפדה על החוק. הרשימה שמשמאל - ידיעות שפרסמנו כאן רק מאז תחילת 2012 - תוכיח זאת.
יהיו שיאמרו, שמדובר ביוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל. זה היה נכון אילו היה מדובר במקרים בודדים, אבל מספרם מעיד שמדובר בתופעה. חשוב לזכור, שכאן מובאים רק המקרים שהגיעו לידיעתנו ונראו לנו ראויים לפרסום; מי יודע כמה עוד מקרים לא הגיעו לידיעתנו, ומי יודע כמה עוד מקרים אירעו ולא יצאו לאוויר העולם. כפי שכבר הצבענו פה על
מטע אכול תולעים של שוטרים שקרנים, אין מנוס מלומר שהמטע הזה אינו משופע בגננים שעושים פשוט את מה שעליהם לעשות.
הידיעה הסמוכה, על הבאתם להארכת מעצר של "חשודים" שלמעשה היו קורבנות, היא עוד נקודת שפל אליה מידרדרת המשטרה. משמעותה היא, שמי שיותקף יפחד להתלונן, ולא מחמת נחת זרועם של העבריינים, אלא מחמת קלות ראשה של המשטרה. כי מי יערוב לו, שלא יפול לידיו של שוטר חפיפניק, שיתעצל לבחון את הראיות הברורות שבידיו? מי יערוב לו, שלא יבלה את הלילה במעצר רק משום ששוטר עצלן לא יסכים להקדיש חצי שעה לבחינת ראיות מצולמות?
מה שמנע את המשך החרפה היה החלטתה של השופטת
הדסה אסיף לצלול בעצמה לתוך חומר הראיות. מעט מאוד שופטי מעצרים עושים זאת, ודאי בתיקים שוליים כמו זה. רוב שופטי המעצרים נוטים לקבל את עמדת המשטרה, ודאי כאשר זו מגישה להם חומר חסוי (ואין כמעט תיק מעצר בו אין חומר חסוי). כשם שאסיף ראויה לכל שבח על פעולתה ועל החלטתה, כך צריכים יתר שופטי המעצרים ללמוד את הלקח: כבדהו וחשדהו. למשטרה יש חזקה של תקינות פעילות הממשל, ואין צורך להכביר במילים על חשיבות עבודתה. אך אין זה אומר שכל מה שהיא אומר ניתן בהר סיני.
ועוד הערה. אם
יהודה וינשטיין יקבל את מבוקשו, פשלות כמו אלו שאירעו באולמה של אסיף לא ייבדקו בידי הגוף המפקח על רשויות התביעה - לפחות לא בשנה הראשונה לקיומו. למרות שהמשטרה אחראית ל-80% מההליכים הפליליים המתנהלים בבתי המשפט בישראל, רוצה היועץ המשפטי לתת לאנשיה חסינות זמנית מפני הביקורת (וכידוע, אצלנו אין יותר קבוע מאשר הזמני). הנה עוד הוכחה לכך שאסור בשום פנים ואופן להסכים לעיקור הזה של מוסד הביקורת, והוא חייב לטפל במשטרה - כשם שהוא חייב לקבל תלונות מהציבור - החל מיום פעולתו הראשון.