|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אלתרמן סיפר על ריגשת השמחה והתימהון שעורר בלבו ספר שיריו של אבא קובנר. שמחה על שום שמצא בו יציקה ראשונה של מלחמת ישראל בשיר. שיר ראשון שאינו תגובה, אלא המשך. והרי הספרות אינה בת-ליווי בלבד להווי אלא חלק ממנו. השירים צמחו ממלחמת החירות שלנו, אך בה במידה המלחמה היא גם פרי היצירה הספרותית
|
קיבוץ עין-החורש ערך בליל שבת זה, מסיבה נאה לחברו, אבא קובנר, לרגל הופעת ספר השירים החדש שלו "פרידה מהדרום" (בהוצאת "ספרית פועלים"). נכחו גם אורחים - משוררים נ. אלתרמן, י. בת-מרים ור. אליעז.
פתח החבר יצחק אורחן, אשר ציין את דרכו של המשורר במלחמת-הגיטו, חיי הקיבוץ והשתתפותו במלחמת השחרור של ישראל. הח"ח אליהו יוסלביץ' (פורת) ואפרים פרוינדנברג (גילאי) עמדו ברוב חן והבנה על דרכו העצמית של אבא קובנר בשירה, וכן קראו כמה שירים להדגמת הערכתם.
נ. אלתרמן סיפר על ריגשת השמחה והתימהון שעורר בלבו ספר שיריו של אבא קובנר. שמחה על שום שמצא בו יציקה ראשונה של מלחמת ישראל בשיר. שיר ראשון שאינו תגובה, אלא המשך. והרי הספרות אינה בת-ליווי בלבד להווי אלא חלק ממנו. השירים צמחו ממלחמת החירות שלנו, אך בה במידה המלחמה היא גם פרי היצירה הספרותית - החל מ"מדינת היהודים" להרצל, דרך ביאליק ועד לאחרוני המשוררים.
ויש בספרו של א. קובנר כדי להתמיה: האומנם כבר תוצק מלחמת השחרור בדפוסים קיימים של שיר? כי אכן עדים אנו למעין פאראדוכס: לפני 15 שנה הייתה לנו שירה שליוותה את קצב החיים והצמיחה בארץ, ונלחמנו נגד סיפורי הבוסר. והנה נשתתקה משום מה השירה, ואילו הפרוזה מרבה עתה פעלים. והטעם פשוט: לפני 15 - 20 שנה נזקקו חיינו האפורים לדגל, והשירה הניפה את הדגל.
אף כי הצריף הוא צריף, הרי נהפך הוא על-ידי השיר למבצר. הפרוזה שצריכה הייתה לתאר את היום-יום כמו שהוא, לא מצאה את "החומר". ועתה נהפכו היוצרות. הפרוזה מוצאת את הנושאים מן המוכן, ואילו השירה נרתעה. כי אין להוסיף סמלים על הסמלים המצויים למכביר. והאש והדם מהלכסיקון של השירה, היו ללכסיקון של חולין...
ועל כן יצוין ההישג של שירת אבא קובנר, וודאי יהיה לה עוד המשך - משלו ומשל אחרים.
אבא קובנר קרא משיריו, וסיפר מעט חוויותיו בנגב (הדרום), שימשו רקע לשיריו.
|
|
("משמר", 2 באוקטובר 1949, ללא שם הכותב).
|
|
| תאריך:
|
08/07/2012
|
|
|
עודכן:
|
09/07/2012
|
|
אלישע פורת
|
|
|
מי שמסיבה זו או אחרת לא יודע או, שמסיבה זו או אחרת שכח, ב-4 ביולי 2002, כעשרה חודשים לאחר 9.11, הייתה ההתקפה הראשונה של הג'יהאד האיסלאמי על אנשים חפים מפשע התקיים בלוס אנג'לס, קליפורניה.
|
|
|
|
|
לפני שבע שנים הלך לעולמו אחי היקר אלי, אליאס, חקק. אלי נולד במצהלות שמחה, שכן המיילדת הערבייה בישרה לאמי, הנה נולד לנו בן ראשון, בן שנראה כמו אנגלי. לבן ויפה. השכנות מסביב אמרו: "האדה אינגליזי". כעבור כמה ימים בישר לה הרופא שהילד פגוע, יש לו תסמונת דאון. "תעשי ילד חדש", אמר הרופא. אמא הסתכלה כלפי מעלה ואמרה: "אלוהים, תן לי שניים שחורים ולא אחד לבן". כשנולדו לה כעבור שנה שני תאומים, אמרה לה דודתה שמחה: "אלוהים קיבל את תפילתך".
|
|
|
|
|
האמת היא שהגמר היה קצת מאכזב. אחרי הניצחונות הגדולים על קוויטובה ואזרנקה, היה הניצחון על רדוונסקה יותר בבחינת היחלצות מחרפה שוברת לב מאשר ניצחון בקרב אמיתי. סרינה הייתה הרבה פחות טובה משהייתה מול השתיים הקודמות, ואילו רדוונסקה בכלל לא שייכת לליגה שלהן. בניגוד לפרשנים שהבטיחו לנו שרדוונסקה עוד תחזור ותיקח את וימבלדון, אני בטוח שהעתיד שייך לאזרנקה (שאותה אני מחבב), ואולי גם לקוויטובה (שאותה לא כל כך), ולא לרדוונסקה שנראית לעומתן כמו אחת עם ידיים מגבינה. אחרי ארבעה אסים רצופים ב-49 שניות, סרינה חזרה לעצמה ולא עצרה עד שהניפה את הצלחת.
|
|
|
|
|
הטענה הנפוצה ביותר שתשמעו כלפי התקשורת הישראלית תהיה שהיא פשוט לא מדויקת - בין אם מסיבות פוליטיות, בין אם משיקולים מסחריים ובין בשל חובבנות. לי עצמי יש הרגל משונה: כאשר אני נתקל בטיעון עובדתי שברור לי שהוא אינו נכון - אני נעשה חשדן כלפי כל יתר החיבור; שהרי מי לידי יתקע, שמה שאני לא יכול לבדוק את נכונותו הוא כן מדויק? בסוף השבוע האחרון יצא לי לצרף את שני אלו יחדיו ולהגיע למסקנות עגומות.
|
|
|
|
|
מאז דצמבר 2010, עת החל בתוניס מה שמכונה "האביב הערבי", סיסמה אחת עוברת כחוט השני בכל הזירות הערביות: "העם רוצה להפיל את המשטר". סיסמה זו נכתבה על שלטי הפגנות, על קירות בתים, על פליירים המחולקים ברחובות, ודוברים של קבוצות האופוזיציה השונות כמו גם ההמונים המפגינים זעקו אותה שוב ושוב בגרונות ניחרים כמנטרה קבועה. ניתן לומר כי סיסמה זו היא הסממן הרטורי הבולט ביותר בשיח הציבורי של העולם הערבי בשנה וחצי האחרונות. זו סימנה את מפת האירועים שהביאו לקריסת המשטרים בתוניסיה, במצרים, בלוב, בתימן וכנראה גם בסוריה, והאינטנסיביות והעוצמה של השימוש בה היו מדד לגובה הלהבות שחרכו את רגלי כסאות השלטון במדינות אלה.
|
|
|
|
|
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
