תתגדל ותתקדש

לפני שבע שנים הלך לעולמו אחי היקר אלי, אליאס, חקק. אלי נולד במצהלות שמחה, שכן המיילדת הערבייה בישרה לאמי, הנה נולד לנו בן ראשון, בן שנראה כמו אנגלי. לבן ויפה. השכנות מסביב אמרו: "האדה אינגליזי". כעבור כמה ימים בישר לה הרופא שהילד פגוע, יש לו תסמונת דאון. "תעשי ילד חדש", אמר הרופא. אמא הסתכלה כלפי מעלה ואמרה: "אלוהים, תן לי שניים שחורים ולא אחד לבן". כשנולדו לה כעבור שנה שני תאומים, אמרה לה דודתה שמחה: "אלוהים קיבל את תפילתך".

במשך שנים ראינו איך החברה מתקשה לקבל ילדים פגועים, ילדים שונים ואחרים. היינו צריכם להגן על אליאס בכל מקום. לפני שבע שנים (ט'ז תמוז תשס'ה) נפטר אליאס ונשאתי על קברו את השיר הבא, תפילת הספד ועילוי נשמה לאח ההיקר, אליאס חקק זכרונו לברכה.

סמוך למותו של אליאס פרסם בלפור אחי את ההספד שלו, נשא את הכותרת 'הייתי תחת השטיח של אלוהים' וההספד פורסם באתרי אינטרנט. זה היה קטע הסיום של ההספד:

"אמא ניסתה לטפל בו והוא היה מר נפש והתנגד, ואז היא כעסה עליו ואמרה לו בערבית "מנן אללא ג'באק?"(מאיפה אלוהים שלח אותך?) והשלימה את דבריה בעברית: מאיפה שלחו אותך אליי, מאיפה באת? אלי שתק ולא הגיב. ואז אני שאלתי אותו: אלי, אמא שואלת איפה היית לפני שבאת אליה. הוא הסתכל בשנינו ואמר משפט מדהים: הייתי תחת השטיח של אלוהים. שום משורר לא יכול להמציא משפט כזה. שאלתי אותו שוב: ומי היה לידך שם? והוא ענה: המשיח".

יהיו הדברים האלה ויהיה שירי זה נרות זיכרון לעילוי נשמתו של אליאס, ביום השנה השביעי למותו.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם
נְשָׁמָה עוֹלָה אֵלֶיךָ,
נְשָׁמָה גְּנוּזָה בְּצֶלֶם.
קוֹל מְפַרְפֵּר
עַד אֵלֶם.

תְּרוּעוֹת בַּשָּׁמַיִם. רוֹעֵד הַמִּשְׁכָּן.
רְאוּ רַבּוֹתַי, הַמַּלְאָכִים
מַגִּיעַ לְנַחֲלַתְכֶם מַלְאָךְ חָדָשׁ.
תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ.

רִבּוֹנוֹ הַיָּקָר,
הֵן אַתָּה שֶׁשָּׁלַחְתָּ
אוֹתוֹ שׁוֹנֶה וְזָר.
שָׁלַחְתָּ בְּיָד תִּשְׁלַח
לְקַדֵּשׁ עוֹלָמְךָ,
לְיַקְּרוֹ כְּאוֹצָר.

וְהָיָה הוּא מֵאִיר
כְּנֵר הַבְדָּלָה.
יָשָׁר וְתָם.
וְרִחֵף
בְּשׁוּלֵי הָעוֹלָם.
מַבָּטוֹ מַעֲתִיק הָרִים
מִמְּקוֹמָם.

רִבּוֹן הַמָּרוֹם, אַתָּה הַמָּקוֹם
וְהוּא נִבְדַּל מִכֻּלָּם,
מְקוֹמֵנוּ זִכֵּךְ
וְזָב. וְנָשָׂא חָלְיוֹ
וְנִטְהַר בְּמַכְאוֹבָיו.

הִנֵּה נִשְׁמָתוֹ עוֹלָה
אֵלֶיךָ בְּמַעֲלוֹת הַתְּמִימִים וְהַמַּחְרִישִׁים.
עַד שְׁטִיחַ הַכָּבוֹד, עַד מַעֲלוֹת הַקְּדוֹשִׁים.

מִמָּרוֹם נִשְׁלַח אֶל הַבָּכָא,
מְפַזֵּר נִיצוֹצוֹת בַּחֲשֵׁכָה.
כְּבַד חַיִּים וְנַפְשׁוֹ הוֹדָיָה.
מוֹצִיא מַיִם טוֹבִים
מִסֶּלַע הַהֲוָיָה.

אֵלֶּה הַשְּׁבָרִים. וּמַה
שֶׁנִּשְׁכַּח. לְהֵאָסֵף אֲלֵיכֶם,
לִהְיוֹת שׁוּב מַלְאָךְ.

הִנֵּה הַקָּרְבָּן מוּרָד אֶל תְּהוֹם
הַבְּרִיאָה.
וְהוּא יְקַדֵּשׁ שֵׁם שָׁמַיִם
בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה.

אֱלֹהֵי הַנְּשָׁמוֹת,
קַח אוֹתוֹ
אֵלֶיךָ כְּבֵן.
שְׁמֹר עָלָיו,
שְׁמֹר וְהָגֵן.

דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן.