המטרות: אובססיית קביעת קלון וערעור

ראוי להזכיר שבית המשפט זיכה את מר אולמרט מכל החשדות האחרים, על-פי הכללים של המשפט הפלילי הנהוגים בישראל. ישנם אנשי ציבור או עיתונאים הסבורים שתוצאת המשפט מאכזבת ואין מנוס אלא לערער לבית המשפט העליון. לחלופין, סבורים אותם קטגורים של אולמרט שראוי שבית המשפט המחוזי יטיל על מר אולמרט עונש על הפרת אמונים. עד כאן ברורה העמדה: נמצאת אשם, אתה חייב בדין. מה שמקומם הוא שישנו מסע מתוזמן היטב, המנוהל על יד מתנגדיו של מר אולמרט או מבקריו של בית המשפט המחוזי, הדורשים הטלת קלון. המטרה היא ברורה : מניעת חזרתו של מר אולמרט לפוליטיקה, אם הוא יבחר בכך.

ובדיוק כאן טמונה הבעיה, לעניות דעתי: לא המשפט כשלעצמו חשוב לרבים מבין המקטרגים, לא ההליך הפלילי ולא התוצאה המשפטית, אלא התוצאה הפוליטית: קלון ימנע את חזרתו של אולמרט לפוליטיקה במשך 7 שנים; היה ובית המשפט המחוזי יימנע מהטלת קלון, מקווים המקטרגים שבית המשפט העליון יהפוך את הקערה על פיה. זו מהות המסע התקשורתי נגד פסק הדין. זהו מעשה חמור מאוד משום שלמשפט זה היבטים שמעבר להיבט המשפטי הצר. למשל, האם ראש ממשלה יודח מתפקידו והשלטון יוחלף, רק משום חשדות בפלילים נגדו? זו שאלה נכבדה שרבים מתלבטים בה כיום, ונדמה שיותר ויותר אנשים מבינים שהפסקת כהונת ראש ממשלה בגלל חשדות היא מבחינת פוטש בחסות החוק. זו הסוגיה המדאיגה אותי באופן אישי, ואם בפן האישי עסקינן, אבהיר זאת היטב: מעולם לא הייתי מחסידיו של מר אולמרט, מעולם לא תמכתי בו, מעולם לא הייתי חבר מפלגתו או מפלגה אחרת. ידיי נקיות לחלוטין, ורק הנושא העקרוני הוא נר לרגלי.

בכדי לא לעורר לזות שפתיים או חשדות אחרים, בחרתי להשיב למקטרגים על-ידי ציטוטים מתוך הכרעת הדין למען יקרא הציבור וישפוט מה נאמר בה:

1. במסגרת האישום הראשון - "פרשת ראשונטורס", מואשמים הנאשמים בביצוע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים ורישום כוזב במסמכי תאגיד, וכן עבירה של העלמת הכנסות במרמה, שיוחסה לנאשם בלבד."

2. במסגרת האישום השני-"פרשת טלנסקי" ו"פרשת מרכז ההשקעות", מואשם הנאשם בביצוע עבירות של מרמה והפרת אמוני וכן בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות."

3. במסגרת האישום השלישי מואשם הנאשם בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בגין הצגת מצגי שווא למבקר המדינה באשר לנסיבות קבלת כספי מד"ר יוסף, (גיו) אלמליח, וכן בדבר שוויו של אוסף העטים שברשותו".

הכרעת הדין:

לאחר שבחנו את כל הראיות שהוגשו לנו החלטנו, פה אחד, לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו באישום הראשון ("פרשת ראשונטורס"), וזאת לאחר שנותר בלבנו ספק סביר בדבר אשמתו. כמו-כן החלטנו לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו ב"פרשת טלנסקי" שבאישום השני וכן לזכות את הנאשם מן העבירות שיוחסו לו באישום השלישי (קבלת דבר במרמה ממבקר המדינה).

מנגד, החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירה של הפרת אמוני שיוחסה לו ב"פרשת מרכז ההשקעות" שבאישום השני."

זו הכרעת הדין מתומצתת מאוד, ממנה ניתן להבין היטב מה קבע בית המשפט המחוזי, פה אחד. אלה אשר תמהים לגבי המונחים המשפטיים דוגמת "ספק סביר" או "מעל לכל ספק סביר", מן הראוי לבדוק זאת לא רק בהקשר של משפט אולמרט אלא בהקשר של שיטת המשפט בישראל. על-פי הדין, אגב גם על-פי ההיגיון, ראוי שבמשפט פלילי ההכרעות יתקבלו אך ורק לאחר התרשמות השופטים מעל לכל ספק סביר. שלילת חירות האדם על יד שליחתו לכלא או הטלת כתם כבד לכל ימי חייו, אינם יכולים להיעשות אלא רק לאחר הסרת כל הספקות הסבירים שהאדם אשם.

תמצא המדינה לנכון לערער, היא צריכה לעשות זאת מטעמים ענייניים בלבד ולא כתוצאה ממסע מתוקשר היטב. המסע כבר החל ובו נוטלים חלק, לדאבוני הרב, שופטים בדימוס, נשואי פנים, ויש רק להצטער כל כך. רצוי להאמין שאותם שופטים בדימוס אינם מתכוונים להיות חלק ממסע פוליטי, אך הופעתם בתקשורת, לפני שנגזר גזר הדין, תורמת, שלא בטובתם, לזילות בית המשפט.