"מדוע ישראל הייתה מוכנה לקדם את פני הפיגוע, ואילו מצרים לא, למרות שהמידע על פעולת הטרור היה ידוע לשני הצדדים?", שואל "אלאהראם" (קהיר, 10.8.12). "ישראל שמה קץ לאיום ולמבצעיו במכה אחת, ואילו בצד המצרי ההישגים שאפו לאפס. הדבר הקריטי לעם המצרי ולמשפחות הקורבנות הוא התוצאה. העם דורש מן הנשיא
מוחמד מורסי ומהגנרל חוסיין טנטאווי שיגידו מה התרחש בליל הבגידה בחיילינו האמיצים.
"אומנם אחראים הודחו מתפקידם בעקבות הכישלון, אך אין די בכך. על ההדחה לכלול גם את ראש הממשלה החדש (הישאם קנדיל). ההמונים הביעו את דעתם נגדו והתייחסו אליו באכזריות (הכוונה לקריאות הבוז שהשמיעו נגדו ולהנפת נעליים בפניו בעת הלווייתם של החיילים - מ.ש.), ולכן, עליו להתנצל ולהתפטר.
"ולבסוף, על עיקר המאמץ להיות מכוון להחזרת המדינה המצרית למסלול של מילוי חובותיה כלפי אזרחיה".
יש לשפר את מצבם של הבדווים בסיני
חסין שבקשי מן העיתון "אל-שרק אל-אווסט" (9.8.12) קובע כי "הפיגוע הקשה בסיני גרם זעזוע קשה למצרים, ויש להדגיש כי זה לא נפל על מצרים כרעם ביום בהיר. מדובר בתולדה טבעית של השתלשלות עניינים שליליים שהתרחשו במרוצת השנים, שאחד מהם הוא יחסם השלילי החריג של שלטונות מצרים לחצי האי סיני ותושביו.
"הבדווים בסיני חשים כי הם אזרחים סוג ב', וכי נשללו מהם זכויות והטבות שמקבלים שאר המצרים, כגון שירותי בריאות, חינוך ותשתיות. התקשורת המצרית כינתה אותם 'הבדווים של סיני'. פשוט כך, כאילו אינם מצריים.
"ממשלות מצרים לא פיתחו מיזמים כלכליים בסיני והסתפקו בפיתוח ענף התיירות שממנו לא נהנו מרבית תושבי סיני. זאת, כי עיקר כוח האדם שניהל את בתי המלון היוקרתיים הובא ממצרים, היינו מעבר לתעלת סואץ. הפיגוע שאירע הוא בבחינת קו אדום המחייב את ממשלת מצרים לבצע רוויזיה - לפתח את סיני ולחזק את השליטה הביטחונית בו".
יש לציין כי מספר הבדווים בסיני נאמד בחצי מיליון בני אדם. הזנחתם מצד השלטונות של מצרים דחפה חלק מהם לעסוק לפרנסתם בהברחת נשק. הדעת נותנת כי יצירת מקורות פרנסה אחרים תיצור אצלם מוטיבציה להגן על קיומם נגד הטרוריסטים.
העמקת השסע בין הכורדים לממשלת אלמאלכי בעירק
עלייתם של המורדים במשטרו של
בשאר אסד גורמת דאגה בקרב המשטר השיעי בעירק שבראשו עומד נורי אלמאלכי הפרו-אירני.
מקור עוצמתו של המשטר השיעי בעירק הוא בדרום עירק שבו יש רוב שיעי. גם קרבת הדרום לאירן מחזקת את אחיזתם של השיעים בעירק. פחדיו העיקריים של אלמאלכי מעליית המורדים הסוניים בסוריה נובעים מהשפעת הסונים בסוריה על האזור הצפון מערבי של עירק, שמרביתו מאוכלסת בסונים. גם האוטונומיה הכורדית בצפון עירק מצדדת בסונים נגד משטרו של אלמאלכי.
העיתון "אל-חיאת" (11.8.12) צופה כי "המשבר בסוריה עלול להוביל לעימות צבאי בין בגדד לבין ארביל - מעוז הכורדים בצפון עירק. ליד הדגל הכורדי בצבעי ירוק, לבן ואדום, ומאחורי שוחת עפר, משקיפים כוחות הבשמרכּה הכורדיים על חיילי הצבא העירקי המתבצרים בצד הדרך במרחק ק"מ אחד מהם. מצב זה מסמל את המתיחות ביחסים בין ממשלת עירק לבין כורדים בצפון. המחלוקת בין הצדדים סובבת סביב החלוקה של תמלוגי הנפט והשליטה על קרקעות.
"המרד בסוריה הוסיף מימד חדש לסכסוך בין בגדד לארביל. ממשלת נורי אלמאלכי תומכת באירן ובמשטרו של בשאר אסד, ואילו הכורדים בצפון עירק תומכים במורדים ומנהלים דו-שיח עם מנהיגי הכורדים בסוריה שהצטרפו לאחרונה למורדים.
"בנוסף, יש התקרבות ביחסים בין מנהיג הכורדים מסעוד ברזני לטורקיה, ושני הצדדים יוצאים בהצהרות נגד ממשלת עירק". או במילים אחרות, ההתנגדות לממשלה השיעית הפרו-אירנית בעירק יוצרת מכנה משותף בין הכורדים והטורקים.
הם במאדים ואנו במנהרות
הסופר הלבנוני ע'סאן שרבל כותב ("אל-חיאת" 9.8.12) על החללית "קיוריוסיטי" שנחתה לא מכבר על המאדים אחרי מסע בן 8 שנים:
"אנו עמי המנהרות, נולדים בתוכן ולא יוצאים מהן, ניזונים מהרטיבות, העובש והחושך שלהן. בתי הספר שלנו הם מנהרות, וגם מוסדות האקדמיה והספרים...הם מנהרות אטומות.
"כששמעתי את קריינית הטלוויזיה מבשרת לכלל האנושות על נחיתת "קיוריוסיטי" על המאדים, עצמתי את עיני ודמיינתי לעצמי שמנהיג ערבי יטלפן למדענים ערביים ויברך אותם על הישג כלשהו למען האזרח הערבי ולמען האנושות בכלל, כפי שעשה נשיא ארה"ב
ברק אובמה.
"לא רציתי להפליג בהזיות, פקחתי את עיני וחזרתי למציאות שלנו, אל המראות הקשים מחלב וערים אחרות: גופות מושלכות ברחובות באין דורש, גופות של ילדים בתכריכים זו ליד זו, משפחות מרובות ילדים מפוחדות באוהלי פליטים. חזרתי גם למראות הקשים של חיילים מצריים מתבוססים בדמם בשעת שבירת-הצום על הגבול בסיני. חזרתי גם למראה של עשרות האירנים שבאו לסוריה כדי לסייע למשטר להרוג את עמו ונשבו על-ידי המורדים.
"ככה זה: הם שולחים מרכבות לחלל, ואנו שולחים את ילדינו לבתי הקברות".
קץ לקריאות להשמדת היהודים והנוצרים
העיתון "אלערב" מוסר (9.8.12) כי שלטונות סעודיה פרסמו צו האוסר על כל האימאמים במסגדי הממלכה לקרוא בדרשות יום-הששי ובכל התפילות לחיסולם של היהודים והנוצרים.
המשרד לעניינים חברתיים הבהיר כי קריאה זו אין לה סימוכין במקורותיו של הנביא מוחמד, כי יש לצמצמה רק כלפי התוקפניים, וכי ההכללה על כולם נוגדת את ההלכה. גם הודגש כי אלהים, ישתבח שמו, התיר את הישרדותם של היהודים והנוצרים, וזאת בשל חוכמתו.
האימאמים נדרשו גם לא לשדר את התפילות והקריאות בקול רם, היות ששידור כזה משבש את תפילת המוסלמים במסגדים שבקרבת מקום.
דוגמה ומופת
"השייח'ה מוזה בת נאצר, רעייתו של אמיר קטר חמד בן ג'אסים, הייתה הראשונה שמילאה טופס הסכמה לתרומת איברים במרכז שנחנך למטרה זו בדוחה, בירת קטר". כך מדווח העיתון "אלשרק" המתפרסם בקטר (10.8.12). על-פי העיתון, "מטרת המרכז היא לעודד את מבצע ההשתלות ולהגיע למצב של אספקה עצמית ללא צורך ביבוא איברים". לטענת העיתון, "בעקבות יוזמתה והתנדבותה של השייח'ה מוזה, נהרו המונים בעקבותיה וחתמו על טופסי הסכמה לתרומת אבריהם".
כששונאים מישהו אין מאמינים לו
עלי סאלים, מחזאי מצרי פרגמטי התומך בשלום, ביקר בישראל וכתב ספר שבו תיעד את חוויותיו מן הביקור. בשל תמיכתו בשלום עם ישראל, הוא נרדף על-ידי חבריו הסופרים והעיתונאים ואף גורש מאגודת הסופרים. אך יחס זה מצד עמיתיו אינה מרפה את ידיו. הוא ממשיך לכתוב ולמתוח ביקורת על כי הממסד אינו מאמין בשלום ורואה בהסכם בין מצרים לישראל אמצעי להשבת סיני למצרים.
במאמרו האחרון ("אל-שרק אל-אווסט" 12.8.12) מותח סאלים ביקורת קשה על הממסד גם על הזנחתו את סיני, שלדעתו גרמה להפיכתו למעוז של טרור איסלאמי קנאי. ביקורתו מופנית גם כלפי הממסד החדש במצרים שלא רצה להאמין לאזהרותיה של ישראל בדבר הפיגוע האחרון שמבצעיו יצאו מרצועת עזה וסיני.
"מושל צפון סיני התייחס בביטול לאזהרותיה של ישראל כי עומד להתרחש פיגוע. הוא הצהיר כי מטרת האזהרות היא להכות את התיירות בסיני ולעודד את התיירות באילת", כותב סאלים במאמרו, ומסביר כי "המושל לא היה מסוגל לדמיין ולחזות דבר כזה. על כך הוא נענש ופוטר. לראשונה בתולדות מצרים מענישים אחראי על אי-יכולתו לדמיין ולחזות".
לדעת סאלים, התנהגותו של מושל צפון-סיני היא ביטוי לפחד מישראל שטופח בעידן הקודם וגם כיום. ואם מפחדים, אז שונאים, ואם שונאים את האחר, אזי הוא הופך בעיניך לשפל שאין להאמין לו, "ולא זו בלבד, אלא אפשר אפילו לשמוע פרשנויות שמשמעותן כי ישראל היא שהרגה את חיילינו".
הדמוניזציה כלפי ישראל היא שמנעה את פיתוח סיני, ממשיך סאלים. זאת, כי בהעדרם של יחסי שלום אמיתיים, הפיתוח הוא בלתי אפשרי. יש אפילו כאלה הטוענים: למה על מצרים לפתח את סיני, אם ישראל עלולה לכבוש אותה שוב?
סאלים מתייחס גם לאבסורד שבהבנת הקיצוניים את משמעות המלחמה והשלום:
"רעיון המלחמה אצלנו לקוח מימי הביניים, כלומר כי במלחמה יש להכחיד את האויב ולא לנצחו. ואם משמידים את האויב, אזי יש שלום. כך חושב גם אחמדי ניג'אד שחולם על השמדת ישראל. הוא אינו חושב להילחם בה, אלא למחוק אותה".